חודש וחצי לפני הבחירות בירושלים, הגיעה העת לדרוש מהמועמדים לראשות העיר לפזר את הערפל מעל עמדתם בסוגיית אחדות ירושלים או חלוקתה. תפקידו של ראש העיר ירושלים אינו מוניציפלי בלבד. בניגוד לערים אחרות, כמעט לכל סוגיה מקומית בירושלים יש השלכות פוליטיות. לכל פעולה בעיר - ולכל הימנעות מפעולה - יש השפעה ברמה המדינית, וגורמים שבכוחם לשרטט את גבולות הקבע של העיר יכולים להשפיע על מעמדה הבינלאומי והדתי. גישת "אנחנו מתעסקים בניהול המוניציפלי בלבד", המאפיינת לפחות חלק מהמועמדים לראשות העיר, היא זלזול באינטליגנציה של הבוחרים. בירושלים הכל קשור בהכל: המוניציפלי הוא גם פוליטי, וגם לאומי, מדיני ודתי.
דוגמאות יש בשפע: עמדת ראש העיר לגבי גבולות השיפוט העתידיים של העיר; הקצאות כספים לשכונות יהודיות ולא לערביות, או ההפך. תוואי כבישים עורקיים ופנים־שכונתיים שלעיתים קובעים היכן יעבור "התפר" בין אזור המגורים הערבי והיהודי. אפילו ייעוד שטחים לבית עלמין, למזבלה, לאזור תעשייה, למלונאות או לפארקים ציבוריים יכול להשפיע על רצף אורבני יהודי־ערבי.
הגנים הלאומיים בעמק צורים ובמורדות הר הצופים הם דוגמה טובה. ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, קידם את הגן הלאומי במורדות הר הצופים כדי למנוע בנייה ערבית שתיתקע טריז באזור חיוני מבחינה אסטרטגית לשלמות העיר. גורמי שמאל הצליחו לעכב זאת במשך שנים, משום שסברו שהגן הוא מכשול נוסף לחלוקת העיר בעתיד.
אין אפוא מקום לניסוחים מעורפלים ולתשובות מתחמקות מצד המועמדים בסוגיית עתידה המדיני של ירושלים. עמדותיהם של ח"כ זאב אלקין, משה ליאון ויוסי דייטש - ידועות וברורות. הבוחר יכול להניח במידה רבה של ביטחון שהם יפעלו להבטחת שלמות העיר, וייאבקו בתקיפות נגד מי שינסה לקדם את חלוקתה. עמדתו של עופר ברקוביץ', לעומת זאת, עמומה יותר. "שאלות של חלוקה מדינית נתונות בידי הכנסת וממשלת ישראל בלבד", אמר, "בכל הסכם, שלא נראה באופק, הכנסת והממשלה הן הריבון להחליט לגבי הגבולות". האומנם? האם לראש עיריית ירושלים אין עמדה בסוגיה כה מרכזית? האם יתמוך בעתיד בחלוקה ויירתם למימושה, או יתנגד לה ויפעל למנוע אותה?
ח"כ רחל עזריה, למשל, טוענת שהיא "מכבדת את בחירתם של תושבי מזרח ירושלים שלא לממש את זכותם לבחור ולהיבחר". זו אמירה פושרת, לכאורה, אך למעשה מבטאת השלמה עם אחד ההיבטים של חלוקת העיר. הרי ככל שרבים מתושבי מזרח ירושלים יצביעו, כך יוכלו להשפיע יותר פוליטית על הקצאת המשאבים והזרמת התקציבים לשכונותיהם המוזנחות. יתרה מכך, הם גם יעמיקו את תהליכי ה"ישראליזציה" במזרח העיר, ויאותתו שהם משלימים עם הממד המוניציפלי של שלמות ירושלים, ועם הריבונות הישראלית בעיר.
הציבור צריך לדעת מי מהמועמדים לראשות העיר יתמוך ויסייע להתיישבות היהודית בעיר דוד, בעיר העתיקה (מחוץ לרובע היהודי), בשכונת שמעון הצדיק ובהר הזיתים - חוד החנית של המאבק נגד חלוקת העיר. אלקין, ליאון ודויטש אומרים במפורש שכך בכוונתם לעשות. אבל מה עם האחרים?
כשטדי קולק חשב שההתיישבות היהודית בעיר דוד ובשכונת השילוח (סילוואן) מזיקה, הוא נטל שלט, מגפון וקבוצה של אנשי רוח, ויצא להפגין נגדה. הוא טעה, אבל מעולם לא הסתתר מאחורי ניסוחים מעורפלים. כך יש לצפות מהמועמדים, בפרט מול ממשלה המאיטה ומקפיאה בנייה בעיר, בשל "אילוצים מדיניים". האם יידעו "להפוך שולחן" כמו טדי קולק ו"לצעוק" כמו אהוד אולמרט (טרם המיר את דעתו), כדי להרחיב את הבנייה מעבר לקו הירוק, כדי לשפר את היצע הדירות בעיר וגם כדי לקבוע עובדות מדיניות ודמוגרפיות, שימנעו את חלוקתה בעתיד? דברו לעניין, מועמדים יקרים, הפסיקו ללכת סחור סחור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
