שנת הלימודים נפתחה כסדרה. שום דבר מיוחד לא העיב על פתיחתה, וטוב שכך. למרות הציניות הרווחת, גם למבוגרים שבנו יום פתיחת הלימודים מעביר איזשהו רעד של התרגשות, ולא רק אימהות מוחות דמעות שמחה ביום הפתיחה החגיגי.
עם זאת, סקר שנערך במיוחד ל"ישראל היום", ועיקרי ממצאיו הובאו אתמול, מראה, לכאורה, שאין סיבה לחגוג. רבים מהתלמידים לא יודעים ידיעות בסיסיות ביותר בהיסטוריה ובציונות ועוד.
אפשר להירגע. לנו, המבוגרים, יש שכחה מתמדת בדבר הידיעות שלנו כשהיינו בגיל תיכון. הנטייה להתלונן משכיחה את העובדה שיוצרי הסקרים יוצאים מתוך נקודת הנחה כי מילות ההמנון, יום רצח רבין או כ"ט בנובמבר הם ידע הכרחי. כיצד קובעים מה חשוב ומה לא - מדוע "שירת הים" אינה נושא לשאלת סקר? ושמא אנחנו מעמיסים על כתפי התלמידים הצעירים יתר על המידה? אני משוכנע שאילו היה מתבצע סקר ארוך שנים, היו תוצאותיו טובות יותר.
ובמישור המעשי, אין לנו רשות לבוא בטענות אל המורים והתלמידים, אלא ליוצרי תוכניות הלימודים ותוכנן. שיטות לימוד ותוכניות "חדישות" הנוחתות על ראשי המורים שנה אחר שנה, הן מתכונת בדוקה לחוסר יציבות ולתסכול אצל התלמיד והמורה. בניגוד לדעת מעצבי תוכניות הלימוד מהאקדמיה, "יצירתיות" היא מילת צופן במחלקות ההוראה באוניברסיטה. בבית הספר - כשהיא באה על חשבון בניית התשתית המדעית והמושגית של התלמיד - היא מסוכנת ומסיחה את דעת התלמיד והמורה אל מחוזות הלא־כלום.
ה"יצירתיות" הזאת מנעה מדור שלם ידיעת קרוא וכתוב, רק משום שהוגי "התוכניות המתקדמות" רמסו את כבודה של השפה העברית, את מכמניה, ובעיקר את שיטות הלימוד המסורתיות שלה. בסמינרים לומדים פרחי הוראה על "השיטה הארכאית אשר פשטה רגל" - הלוא היא שיטת השינון. "תנו להם לחשוב וליצור, תנו להם קידמה", מתלהמים הורים שמעורבותם הופכת מהר מאוד להתערבותם במערכת החינוך. פעם למדנו "נושא, נשוא, מושא"; היום זה נראה כמו שיעור אמצע סמסטר בחוג לבלשנות.
לפני שרצים למתמטיקה גבוהה, לפני שתלמיד מקשה על המשוואה הריבועית, כדאי שילמד את לוח הכפל על פה. לפני שחוכמתו תגלוש על היקום המתפשט, טוב יעשה אם ילמד היטב את חוקי היסוד של הטבע. שהרי הרצון לדעת הכל בטרם עת מסתכם בידיעת כלום כל הזמן. כשם שהאמן לא יכול ליצור את יצירת הפאר שלו ללא חומר הגלם והמכונה, כך אין התלמיד יכול ליצור ללא תשתית רחבה הנוצרת בעיקר על ידי שינון. אין אדם עלי אדמות אשר מחשב 6x6 בעזרת חשבון בינארי; הוא פשוט שולף את התשובה מהזיכרון.
עצתי למורים: אל תשמעו לפסבדו־חכמים; תקנו את שגיאות הכתיב ואת ההגייה הנכונה של הילדים כבר ביום הראשון. אחת ההנחיות המוזרות של קברניטי החינוך מהאקדמיה היא שאין לתקן טעויות של ילדים, שהרי נפשם הרכה פגיעה. דִרשו מהם לקרוא לכם "המורה" ולא בשם פרטי; כך יכבדו אתכם, ואולי גם את הוריהם. ועוד דבר ששכחנו די מזמן: הקפידו שהתלמידים יעמדו בכניסתכם לכבוד תחילת השיעור, אם לא לכבודכם ממש. אם לשופט זוטר ועד לנשיא הבג"ץ נמתחים דום, על אחת כמה וכמה למורים ולמלמדי תינוקות של בית רבן. שנה טובה.
