הקריאה לשלום של ג'ייסון גרינבלט, שליח טראמפ למזרח התיכון, שפורסמה בעיתון זה - נתקלה בספקנות בציבור ובקרב הפוליטיקאים. שנים רבות של ניסיונות מדיניים כושלים, גרמו לחוסר אמון בתהליך ולמחשבה ההגיונית, שמדובר במס שפתיים. אבל מי שראה כיצד תהליכים מתחילים כניסיון גישוש ומסתיימים באסון הסכמי אוסלו - דואג.
הדאגה היא משליחים ההופכים את השליחות הזמנית למשימת חייהם, וחותרים בכל מחיר להסכם. כמו הצוותים של הסכמי אוסלו, שהתחילו עם הסכם "עזה־יריחו תחילה", ועד היום לא נפרדו מהחלום למרות שִברו: יותר מ־1700 קורבנות ואלפי פצועים, החל מהרגע שנתנו לרשות הפלשתינית אחיזה בשטח ב־1993.
לא בטוח שגרינבלט כזה, אבל קריאתו לציבור לתמוך בתוכנית השלום, שרעיונות ממנה הודלפו, מחייבת אזהרת מסע לפני שאנו מאפשרים לספינת החלומות שלו לשוט הלאה עם חלקים מארץ ישראל, העוברים לסוחר במכירת חיסול.
תאמרו, הוא רק מדבר; מה רע בכך? כבר אמרו קדמונינו וגם רבני הדור האחרון, ובהם הרבי מחב"ד, שאמר זאת לכל המנהיגים הישראלים שביקרו אצלו: "עצם הדיבור על פשרות ונסיגות הוא תחילת בריחה". בדיוק מה שקרה בהסכמי אוסלו, לפני 25 שנה. אי אפשר היה לעצור את התהליך, למרות שההסכמים הופרו שוב ושוב.
עכשיו, יש להגדיל את כוח ההרתעה ולבצר את כוחה של ישראל ואת ארצה, ולא לנגוס ממנה עוד חלקים. נתנו די והותר. כל שטח שהעברנו אליהם הפך לשטח של טרור. לא עוד!
• • •
ומה לגבי הרעיון החדש, קונפדרציה ירדנית־פלשתינית ביו"ש?
הניסיון להביא את הירדנים לפה, לתוך הקלחת הפלשתינית, יקנה לנו עוד אויב שכיום נמצא איתנו ביחסים שקטים של שיתוף פעולה. אם הם יובאו לתוככי שומרון ויהודה, אנחנו גוררים אותם פנימה לתוך העימות הבא עם הפלשתינים, וזו תהיה מבחינתנו אופרה ביטחונית אחרת. לירדן יש צבא מערבי מסודר עם 111 אלף חיילים, וחיל אוויר מערבי שכבר פעל נגד ישראל.
שלא יהיה ספק, בשעת משבר בינינו לפלשתינים, ירדן - שרוב אזרחיה פלשתינים - תעמוד לצידם של אחיה הפלשתינים בשומרון ויהודה. האם אנו זקוקים לעוד מדינת עימות בירדן, כבעבר?
העבר מעיד על העתיד: מאז שקמה מדינת ישראל, השכנה הירדנית אירחה מחבלים בדמות פדאיון ("לוחמים מתאבדים"), שיצאו ממנה כדי לפגע בישראל. במשך שנים אפשרה ירדן לפת"ח להפגיז את יישובי בית שאן. גם כיום ירדן מארחת מחבלים, מרצון ושלא מרצון. לכן, קיימת אזהרת מסע לטיולים בירדן. עוד הוכחות? חאלד משעל התארח שם עד לניסיון הכושל של המוסד לחסלו. כדי לשחרר את אנשי המוסד שנתפסו בידיהם, נאלצנו אז לשלם לירדן בשחרור יקיר התנועה הפלשתינית ־ רוצח ההמונים ־ שייח' יאסין, שמייד עם שחרורו יזם פיגועים המוניים עם מאות הרוגים.
אנחנו זוכרים את המלך הירדני חוסיין מגיע לבית שמש לנחם את משפחות שבע הנערות שנרצחו ע"י חייל ירדני שירה בהם ב"אי השלום" (כמה אירוני השם) בנהריים. כולנו התרגשנו. רק שהרוצח כבר שוחרר לביתו. ירדן לצידה של ישראל? לא כדאי להעמידה במבחן בבחירה בין בני עמם ליהודים.
• • •
השליח גרינבלט איש דתי. הוא סיים את מאמרו בקריאה לשלום בעברית, באנגלית ובערבית. מצער שלשלום בשפה הערבית אין הרבה קונים בצד הפלשתיני, כי בעודו "מדבר שלום - הֵמָּה למלחמה".
ואכן, בעודו מודיע שיתפלל בחג הקרב לשלום, אנו נסתפק בתפילה לשקט ולביטחון. נתפלל בחג לקיום ההבטחה הנבואית, הכתובה בתפילת ראש השנה: "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" - בדגש על שתי המילים "וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ". מדובר בגרסה מקראית עתיקה ל"קיר הברזל" של ז'בוטינסקי: אם הם יחששו מאיתנו, גם שלום ישרור בארץ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו