כמוהו - גם אני צריכה לעלות לכיתה א'

הוא גבוה מכפי גילו ונראה קשוח, אבל בפנים הוא רך וילדי - וכשיש לו חלומות רעים הוא קורא לי ואני בוחשת את השיער שלו ונושמת את הבל פיו עד שיירדם שוב. 

זו הפעם הרביעית שאני מלווה ילד לכיתה א'. פעם רביעית ואחרונה. בשבוע שעבר עטפתי ספרים לארבעה ילדים - לראשונה ארבעתם בבית הספר - מותשת מאוגוסט, וחישבתי כמה עוד נשאר, כמה ספרים עוד אעטוף כפול ארבע, כפול 12 שנים (לא נורא שהם לא עוברים לדיגיטלי, שימשיכו לשאת ספרים בתיק, להרגיש את הנייר ולכתוב בעיפרון) וכמה שרציתי שהזמן יטוס ויגדלו כבר, ככה רציתי שהוא יזחל לאט ואני אעטוף המוני ספרים בעטיפה שקופה.

רגל ימין דורכת ראשונה בתוך הכיתה. ילד בן חמש ועשרה חודשים מתיישב על כיסא. הילקוט עם גלגלים, ולא בטוח שהוא זוכר איפה נמצא כל דבר בתיק. 

השיניים עוד לא נשרו. הראש עוד מתלבט אם כשפות מים חזקה מכשפות אש. הוא מאמין למבוגרים. הוא מדבר בשנתו. 

יש לו שפה משלו. שאל אותי מה אם יגידו לו שהוא מדבר כמו תינוק. הצעתי שיענה שהוא קולע מצוין בכדורסל ואלוף בחשבון, והזכרתי לו שלאף ילד אין דיבור כמו שלו: לא כמו של תינוק, כמו של ילד מיוחד שלא דומה לשאר הילדים. 

אני מתרגשת היום כמו שהתרגשתי כשהבכור שלי עלה ל־א'. 

עם כל אחד מהם זה היה ציון דרך, מדרגה שמטפסים עליה וממנה נראים גדולים יותר. ובגלל שסיני הוא בן הזקונים אני קצת מפחדת שייראה לי גדול. 

אני רוצה שיישאר עוד קצת ילד, עם השי"ן שנשמעת כמו סמ"ך, עם מלחמות האבירים והשוקו של הבוקר. גם אני צריכה לעלות לכיתה א' ולדעת לשחרר את היד שלו כשהוא צועד לתוך הכיתה. 

שלום כיתה א' סיני שלי. שלום למורה קרן, לבית הספר "ראשית", לחברים החדשים, ל"ניקודים" מתחת לאותיות שנראים לך מאוד מפחידים, לצלצול, למבחנים, לטיולים שנתיים, לחלימה בהקיץ בשיעורים. 

אתה נעמד על המדרגה הראשונה וממנה עולות אלפי־אלפי מדרגות של ידע ותורה, אותיות ומספרים, שפות, חוכמה עתיקה וחוכמה חדשה. ואני בוחשת בשיער שלך, הרך, ומבקשת שהזמן יעבור לא מהר ולא לאט, אלא כמה שהוא צריך. 

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו