למרות הטכנולוגיה, חייבים לחסוך במים

ככל שמדובר במשק המים, המצב הוא כזה: הטבע לרעתנו - הטכנולוגיה לטובתנו. שוב רואים את רננה הזכורה לנו ממסע הפרסום "הכינרת מתייבשת" (2009), כשפניה היפות מתבקעות ומתייבשות, סמל להתייבשות הכינרת בפרט ואדמת הארץ בכלל. בנוסח המתקדם רננה, בפנים מתוחות ונקיות, נעזרת בדני רופ כדי להסביר את חומרת המצב, חרף מתקני ההתפלה המרווים במימיהם את מרבית אזרחי המדינה. 

בשבוע שעבר הוציאה רשות המים הודעה שכותרתה מאיימת: "גם אם החורף הבא יהיה חורף ממוצע (ואף מעט למעלה מכך) - הבצורת ההידרולוגית (מצב מקורות המים) צפויה להימשך!". הביקורתיים שבינינו התיישבו בכורסה והתלוננו על "כמה שניהול משק המים גרוע" (אין דבר רחוק יותר מהאמת; מהטובים בעולם!), מחפשים במי להטיח את האשמה. המפוכחים שבתוכנו, יבינו את המצב: כמו לכל כוס, גם לכוס המים שלנו יש חצי ריק וחצי מלא.

החצי הריק נראה לעין. הכינרת כבר לא נמדדת במרחק מהקו האדום או השחור, אלא במהירות שבה האי מול קיבוץ מעגן הולך ומתחבר עם החוף. בקצב של התאדות סנטימטר שלם ביום, זה יקרה מהר יותר משנרגיש, גם אם לא נשאב אפילו קוב אחד מהכינרת. 

לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין, שאם זה המצב ביחס למה שנראה לעין, הרי שבנסתר, קרי, במאגרים (אקוויפרים) המוזנים ממי הגשמים (שבשנה החולפת ירדו במופעים קצרים ושופעים, באופן שחלק גדול לא נקלט לניקוז), ומהנהרות השוצפים בעקבות הגשמים - המצב לא יותר טוב. אחרי חמש שנים רצופות של בצורת, לא יהיה זה מופרך לקבוע שביחס למים - הטבע פועל לרעתנו (יש הטוענים שיחס האנושות כלפי הטבע משפיע על "יחס" הטבע כלפי האנושות). 

למתח שבין הטבע והאנושות נכנס רכיב נוסף: גידול האוכלוסייה. מ־806,000 תושבים בקום המדינה צמחנו עד ליותר מ־8,877,000 תושבים כיום - גידול בהיקף של פי עשרה. הגידול במספר הצרכנים לא נגמר במי שתייה; הוא גולש לתעשייה ולחקלאות, שתי צרכניות גדולות של מים. דא עקא (=הבעיה היא), שמקורות המים הטבעיים לא גדלים במקביל; נהפוך הוא. ועדיין, הגידול באוכלוסייה הנובע, בין השאר, מפריון מוגבר ומאריכות החיים, הוא ברכה, חרף השפעתו על התרוקנות כוס המים שלנו.

מאידך גיסא, לכל הנזכר לעיל, יש לנו ולעולם כולו מי ים בשפע בלתי נדלה. ארצות רבות ובהן (שלא לומר בראשן) ישראל, כבר יודעות להרוות את תושביהן במים מותפלים (כ־70%). ישראל היא גם שיאנית בטיהור מי שופכין והשבתם לחקלאות (כמעט 90%), והיא אור לגויים בדיוק השימוש במים באמצעות טפטפות חכמות, ועוד כהנה חידושים והמצאות. 

לאור זאת, נשאלת השאלה: מדוע רשות המים מוסיפה להלך עלינו אימה? - התשובה מצויה במציאות: בכל הכבוד, ויש כבוד למוח היהודי הממציא לנו פטנטים, לא די בטכנולוגיה. כולנו, צעירים וזקנים, בעלי מאה ומעוטי יכולת, חייבים להפנים שהמים השפירים הם משאב מוגבל. שבסוף יש גבול לכמה מתקני התפלה ניתן להקים, הן מצד האנרגיה הרבה שהם צורכים, הן מצד משאב הקרקע (בסמיכות למקור המים הראשי) שאף הוא נמצא במחסור. צריך להבין, שככל שנפיק יותר, עלות המים תגדל. צריך להבין שכמו הטבע - שלא יודע לשלם עבור המים שמגיעים אליו מן הים (במסגרת השבת מים לטבע) - כך גם התעשייה, ובמיוחד החקלאות.

זה מחזיר את הכדור אלינו. חייבים לסגל אורח חיים תמידי שהוא חסכני במים. חייבים. במיוחד העשירונים הגבוהים. יש לעבור לגינון תואם אקלים לא רק בגינה הפרטית, אלא גם ובעיקר בשטחים הציבוריים. וראשי הערים חייבים לחדול מהמנהג המגונה של השקיה בלתי אחראית, המאפיינת שנת בחירות, כאילו אין מחר.

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו