התרגלנו לדבר על "כלכלה חדשה", אבל יש גם "מוסר חדש" בעולם ונגדו דונלד טראמפ יוצא. לפי המוסר החדש, מנהיגים נאורים צריכים לדאוג לעולם כולו ולא רק למדינה שלהם. אבל, כידוע, טראמפ מחויב לארה"ב הרבה יותר מאשר ל"נאורות". ככזה הוא רוצה לטרוף את הקלפים מחדש ולשפר את מעמדה של ארה"ב במסחר.
המהלך התחיל מול סין, קנדה ומקסיקו והמשיך מול אירופה, וזה נראה קיצוני ויוצא דופן. אכן לא מתאים לשמרנים להוביל מהפכות וטראמפ מבקש לחולל כזו. אבל מלבד הסיכון שהוא לוקח בניהול מלחמה מול כל החזיתות, אף אחד לא יכול לטעון שאין בסיס לתביעותיו. הנשיאים האחרונים של ארה"ב פחות או יותר התעלמו מהכלכלה העולמית. אף אחד לא רצה להתעמת חזיתית עם האתגר הסיני ובוודאי שלא עם קנדה, מקסיקו ואירופה. כולם העדיפו להיות נחמדים ולשתוק, תוך כדי דרדור מאזן התשלומים מולן.
ארה"ב שעד לשנות ה־90 היתה פחות או יותר מאוזנת (יבוא־יצוא), כעת היא בגירעון של כ־600 מיליארד דולר בשנה (מייבאת יותר מאשר מייצאת). טראמפ רואה את התמונה הגדולה - מעבר למכס הלא הוגן וגניבת הזכויות בסין. הוא טוען, למשל, שעם השנים באירופה הטמיעו הרגלים של העדפת סחורות מקומיות. הוא טוען שהמטבע הסיני נותר בשער נמוך בשל מניפולציה ממשלתית, אך גם היורו החלש פועל לרעת ארה"ב, גם אם לא ביד מכוונת. ויש לו גם טענות מוצדקות בעיקר נגד גרמניה שמצד אחד נהנית מהגנה יקרה של ארה"ב, ומצד שני מפלרטטת עם רוסיה שאינה חברה בנאט"ו.
בינתיים טראמפ רשם הישג עם מקסיקו, וכנראה גם עם קנדה הוא קרוב לזה. אין סיבה לחשוב שהוא ייכשל מול אירופה, סין וארגון הסחר. כי בסופו של דבר ההסכמים הם רק עניין של לחץ וזמן, והזמן לא עובד לרעת ארה"ב, שבלאו הכי נמצאת במצב נחיתות כעת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו