השבוע דיווח גדעון אלון ב"ישראל היום" שחברת הכנסת ענת ברקו (ליכוד) מתכוונת להגיש הצעת חוק שתאסור הנפת דגלי אויב או גופים שאינם ידידותיים לישראל במסגרת הפגנות ועצרות מחאה. הרעיון אינו חדש: בשנה שעברה הציע ח"כ רוברט אילטוב (ישראל ביתנו) הצעה ברוח דומה, בהתייחסות למבני ציבור ולמוסדות אקדמיה ותרבות.
אף שניתן להבין את הרתיעה מדגלים של גופים או ארגונים העוינים את ישראל, ובפרט מהסוג שנגוע בטרור, לא בטוח שחקיקה וענישה הן הפתרון. לפי יוזמת החוק, הרעיון עלה בעקבות ההפגנה של ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל בתל אביב, שבה הונפו דגלי פלשתין - אבל נראה שדווקא הפגנה זו מוכיחה עד כמה הרעיון מיותר.
אני מבקש מח"כ ברקו להתבונן בזירה הציבורית ובתגובתה להפגנה: האם הגינוי הגורף להנפת הדגלים, והסלידה ההמונית ממסרי ההסתה, אינם מספיקים? מדוע נחוץ חוק?
נדלג לרגע על השאלה העקרונית: האם ועד כמה ראוי להגביל את חופש הביטוי במסגרת מחאה והפגנות. דווקא בשטח זה - בפרט ביחס לקבוצות בעלות יחסים רגישים עם הממסד, השלטונות והרוב - יש מקום לגלות סובלנות רבה יותר, ולהימנע ככל האפשר מפגיעה בחופש הביטוי, כל עוד אין מדובר בהסתה מובהקת לאלימות.
מיצובם החברתי, הפוליטי והלאומי של ערביי ישראל סבוך ומורכב. חקיקה לא תשנה את הזדהותם עם סמלי הלאום הפלשתיני. ההפך, היא תייצר מבחן נאמנות, ותגביר עוד יותר את הסגידה לסמלים. גם אכיפת האיסור בפועל לא תמנע את הנפת הדגל בהפגנות, אלא תייצר מופעי הנפה המוניים ותחייב תגובה משטרתית. כך יומלכו בזה אחר זה קדושים מעונים, המוסרים את נפשם וחירותם למען החופש להפגין, להתבטא ולהביע זהות אתנית ולאומית.
ואולם, מעבר להיבטים ברורים אלה, פגיעתו הגדולה של החוק היא בשיח הציבורי: איסור הנפת דגל בחוק מייתר את הביקורת הציבורית על הפעולה; וחבל - כי לפחות ביחס להנפת גדלי הרשות הפלשתינית - הזירה הציבורית מתנהלת באופן בריא.
למעלה מכך: לדעת רבים ממשתפי ההפגנה בתל אביב, התגובה הציבורית והתקשורתית להנפת דגלי פלשתין יצאה לחלוטין ממידותיה הנכונות, מנעה הקשבה ודיון במסרי ההפגנה, ואף יצרה דמוניזציה ביחס למשתתפיה היהודים והלא־יהודים גם יחד. יותר טוב מזה, ח"כ ברקו, לא תקבלי; הצעת החוק שלך חותרת במידה רבה נגד הבסיס האידיאולוגי שעליו היא נשענת.
אבל הפגם האמיתי בהצעת החוק נופל, בסופו של דבר, במישור הערכי והדמוקרטי. הפגנה היא רגע ייחודי, שבו פונה קבוצה בתביעה אל הזרם המרכזי בחברה, ואל השלטונות. דווקא כשמדובר בערביי ישראל, שעד לאחרונה הואשמו ב"הפרות סדר" או ב"התפרעות", יש מקום לעודד זאת, גם במחיר הנפת דגל בשולי הפגנה. הציבור יידע להתמודד, אין צורך להזמין משטרה.
