עוד כמה מאות אלפי גברים שמסתובבים חופשי ברחובות עם נשק, זה כנראה מה שמדינת ישראל צריכה עכשיו. לא סתם גברים, אלא כאלה שסיימו טירונות ואימון מתקדם, רובאי 07. אל דאגה, אנחנו לא מחלקים כאן רישיונות לנשיאת נשק לסתם ג'ובניקים, שלא מסוגלים לשאת באחריות.
המציע והמוציא לפועל של מדיניות ההקלה בקבלת רישיון לנשיאת נשק הוא השר גלעד ארדן, שנקלע לעמדה בעייתית: מצד אחד, הוא השר לביטחון הפנים ועליו לעמוד לימין המשטרה בזמן חקירת ראש הממשלה. מצד שני, הוא חייב לתחזק את מעמדו במרכז הליכוד ולמנוע זליגת בוחרים לעבר מתמודדים קיצוניים ממנו.
אז כשראש הממשלה תקף את המשטרה בחריפות בנאומו בכפר המכביה, הזדרז ארדן לומר ש"חלק מהדברים שהוא אמר - יש בהם צדק. אני לא שלם עם הסגנון". וכשבמח"ש העריכו שהדריסה באום אל־חיראן לא היתה פיגוע, השיב ארדן אש ורמז שהחקירה הושפעה משיקולים פוליטיים. כששאיפות פוליטיות מתנגשות במציאות ובאחריות מיניסטריאלית, צריך ללכת בין הטיפות, וגם להיות קצת פופוליסט.
"יותר נשק ברחובות" היא עסקה משתלמת עבור ארדן. היא מאפשרת לגברים הישראלים, שרבים מהם חיים את תהילת מסע הכומתה מלפני 30 שנה, להרגיש שוב את תחושת העוצמה שהותירו בג'בלאות ובשימורי הלוף. היא מאפשרת למי שחש נעלה, להרגיש נעלה יותר: הרי נשים, חרדים וערבים לא עברו "רובאי 07"; בזה יכולים להתרברב רק גברים יהודים.
העובדה שבכל מקום בעולם הוכח שריבוי נשק במרחב הציבורי מביא ליותר מקרי אלימות, אינה מרשימה את ארדן. מבחינתו, מדובר במענה לפיגועים וב"הגנה מפני טרור יחידים". אבל גל טרור הסכינאות הסתיים בשנת 2016, ואנחנו לקראת סוף 2018. האם נדרשו לארדן יותר משנתיים כדי לחשוב על פתרון למשבר שכבר הסתיים?
ואולי ארדן לא מתמצא בנתונים? בגרמניה, למשל, המטילה הגבלות חמורות על נשיאת נשק בידי אזרחים, התופעה נעלמה כמעט לחלוטין, ושיעור ההרוגים מירי עומד בה כעת על 0.07 לכל 100 אלף תושבים. בארה"ב, לעומת זאת, מתרחשים מאות מקרים בשנה, ושיעור ההרוגים בה עומד על 3.5 ל־100 אלף.
אבל למה להסתבך עם נתונים על אלימות במשפחה, על תאונות ירי ועל נגישות לנשק, כשאפשר פשוט לומר "מלחמה בטרור"? זה נשמע חזק, רציני, ולאומי. זה טוב לחבר'ה ממרכז המפלגה, ויעיל יותר מעצירת תקציבים לתיאטרונים ערביים או ממעצר מפגינים שמניפים דגל פלשתין. לא בטרור נלחם השר ארדן, כי אם על מקומו ברשימת הליכוד לכנסת הבאה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו