יאללה, שיהיה מוחמד, למה לא?

השבוע חשף כתב חדשות ערוץ 10 ברק רביד, כי במהלך פגישתם של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ועבדאללה מלך ירדן, אמר הראשון כי אם ישראל תהפוך למדינה דו־לאומית, ״בתוך כמה שנים ראש ממשלת ישראל יהיה אדם בשם מוחמד״.

מדי שנים אחדות מפציע ״האיום הדמוגרפי״ בחזרה לחיינו. צודקים חברי הכנסת אוחנה וגליק מהליכוד, שצייצו בתגובה אחת מאותן תחזיות שפורסמו עוד לפני שנים: ״בשנת 2000״, זעקה כותרת עיתון מ־1987, ״ישראל לא תהיה יהודית יותר״. והנה, אנו כבר בסוף 2018 וישראל יהודית יותר מאי פעם. ואכן, כבר שנים קורא הימין הישראלי להתעלם מאזהרות שווא דמוגרפיות וטוען כי לרוב מדובר בחישובים לא מדויקים, המתעלמים ממגמות הילודה האמיתיות במשפחות ערביות ויהודיות ומאופן המדידה השגוי של הפלשתינים. 

לא פחות צפויה היתה תגובתם של נבחרי ציבור ומובילי דעה מהצד השני של המפה הפוליטית. אהוד ברק, אחד הקולות האופוזיציוניים הבולטים בימים אלה, ביקש בכתבה להקשיב לנשיא טראמפ ״ולרוב אזרחי ישראל״, ודרש מראש הממשלה לעצור עכשיו את ״הדהירה אל התהום״! איילת נחמיאס־ורבין, מהמחנה הציוני, צייצה בכעס כי ממשלת ישראל ״דוחפת אותנו בכוח למציאות הזאת״. איתן כבל, גם הוא מהמחנה הציוני, הוסיף ואמר כי ״טראמפ והמלך עבדאללה מבינים, שנתניהו בחולשתו מוריד את המסך על החזון הציוני״, לא פחות.

ברק, נחמיאס־ורבין וכבל אינם לבד. במשך שנים מזהירים דוברים מהשמאל ומהמרכז - מיוסי ביילין, דרך יאיר לפיד ועד ציפי לבני ואבי גבאי - כי ללא חלוקת הארץ לשתי מדינות, ישראל תחדל להיות מדינת הלאום של העם היהודי. את התפיסה הזו, המגולמת באמרה ״הם שם ואנחנו פה״, מקדמים רבים במחנה זה שנים ארוכות. ואמנם, לא ברור כיצד יכולים אותם דוברים לקדם מחד תוכנית מדינית, המבוססת כל כולה על הפרדה בין יהודים לערבים, ובאותו הזמן להתנגד נחרצות לחוק הלאום, המבקש לקדם ולעגן הפרדה זו ולהעניק לה תוקף משפטי. 

מה שמנחה את השמאל המתון ואת הימין הישראלי הוא ההנחה, שבמדינת ישראל יהודים וערבים לא יכולים לחיות יחד. ההבדלים בין האוכלוסיות הם כביכול כה עמוקים ומהותיים, עד שעל כל קהילה לחיות בנפרד. ההבדל הוא שבעוד השמאל מאמין שיש לקדם ״תוכנית גירושים״ שתפריד באופן רשמי בין האוכלוסיות במסגרת שתי מדינות לאום, הימין מאמין שיש לעגן את ההפרדה בין האוכלוסיות בחוקי המדינה, וכך לאפשר מצב שבו גם במדינה אחת גדולה, עם רוב יהודי מינימלי בלבד, זכויות היתר היהודיות תישמרנה. 

יש לצאת בקול ברור נגד הנחת היסוד המשותפת הזאת. אלו המתחלחלים מהאפשרות ש״מוחמד יהיה ראש ממשלה״, מוטב שלא יפגינו נגד חוק הלאום ונגד הממשלה. שמאל המבקש ״גירושים״ - אשר תפיסת עולמו מבוססת כולה על הפרדה בין אוכלוסיות, ולכן נבהל מהרעיון שאזרח או אזרחית ממוצא, לאום או דת מסוימים ייבחרו בבחירות דמוקרטיות - פשוט אינו שמאל. 

טוב יקרה אם המאבק נגד חוק הלאום יגבש סביבו מחנה של ערבים ויהודים, המאמינים כי בארץ הזאת אוכלוסיות שונות יכולות וצריכות לחיות יחד - למרות ההבדלים ואולי אף בגללם. במדינה כזו גם מוחמד יכול להיות ראש ממשלה. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו