מאחורי ההפגנות נגד "הגזענות" ו"האפרטהייד", מבית היוצר של ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, מסתתרת אמת פשוטה: מ־2009 ועד היום חוללו ממשלות הימין בישראל בראשות נתניהו זינוק חסר תקדים בהשוואת תנאי החיים, בפיתוח שוויון ההזדמנויות ובהעסקת האזרחים הלא־יהודים בישראל. התנופה עדיין בעיצומה. עובדה.
האגדה האורבנית הרווחת, כאילו בעיירות ובערי המגזר "הביוב זורם ברחובות", הפכה מזמן לשקר. נכון, בעבר בורות הספיגה המיושנים, שאפיינו את הבנייה הלא מתוכננת, לא הכילו את מי השפכים. אך כבר בכנסת ה־18 (2009-2013) עבר תהליך ההתבייבות במגזר את אתגר ה־90 האחוזים, בזכות מימון ממשלתי חסר תקדים בהיקף שבין 50 ל־80 אחוזים, והיתרה בהלוואה. הספקנים מוזמנים לקרוא את דו"ח פעילות תאגיד "מאיהקום" לשנת 2013, בהנהלת עו"ד סלאח נסאר.
בעקבות ההתבייבות הגיעו המדרכות, הכיכרות והצמחייה. נכון, זכותם של כל אזרחי ישראל ליהנות ממכלול תשתיות בהתאם לצורכיהם. אין לנקות את המדינה מאשמת ההזנחה עד לעשור האחרון, אך גם לא את ראשי היישובים הערבים, שמטעמיהם, נמנעו מלגבות את מסי הארנונה והמים בתחומם.
במדינה המואשמת ב"אפרטהייד", ראיינה מירב ארלוזורוב ב"דה מרקר" את ראש הרשות לפיתוח כלכלי של המגזר הערבי, איימן סייף, שפרש לאחרונה מתפקידו. תחת הכותרת "ביבי טוב לערבים", מספר הפקיד הערבי הבכיר ביותר בממשלת ישראל על מלחמתו של ראש הממשלה להעניק למגזר תקציבי עתק, שבסופה נתקבלה בדצמבר 2015 "החלטת הממשלה החשובה ביותר אי פעם בנוגע לחברה הערבית - החלטה 922, שהקצתה 12-15 מיליארד שקלים לצמצום האפליה התקציבית ליישובים הערביים".
הוא מתאר את חוסר הנוחות לנוכח התבטאויות הפוגעות במגזר מפי חברי ממשלה, לרבות העומד בראשה, אך בשורה התחתונה הוא אומר: "יצאתי עם תחושת סיפוק אדירה שהנה, הממשלה כן פועלת לשלב את ערביי ישראל".
המאמץ האדיר ליצור שוויון אזרחי נחשף במספרים: 350 מיליון שקלים לשנה, תוספת לחיזוק תלמידים חלשים. תקציב דומה הקפיץ את הדרוזים לראש רשימת הניגשים לבחינות הבגרות. ביישובים הערבים עלה שיעור הזכאים לבגרות מ־57 אחוזים ב־2014 ל־65.9 אחוזים ב־2017. לפני עשור לא היו בערים ערביות מתנ"סים; היום יש עשרות תקנים וחוג לכל ילד. השוויון נמצא במיליארדי השקלים שהוקצו עוד בראשית העשור לתוכניות רב־שנתיות לפיתוח יישובים במגזר הערבי והבדואי, הדרוזי והצ'רקסי, במיליארדים לפיתוח כלכלי־עסקי, לרבות פיתוח התחבורה והכבישים, כמו גם תשתיות התיירות. כל המידע נגיש לציבור; צריך רק לרצות לדעת.
המדינה המואשמת ב"אפרטהייד" מצויה בעיצומו של תהליך סוחף וטבעי של התערות צעירי המגזר בחברה הישראלית: בבתי החולים ובבתי המרקחת, בתמיכה הטכנית של חברות המדיה, באקדמיה, בבתי המשפט ובמשרדי הממשלה.
אפשר להבין מדוע ועדת המעקב מוציאה מסרים שקריים. אלה המאשימים את המדינה באפרטהייד חוששים שהאמת תוכיח שטענותיהם הן "כלאם פאדי" (שטויות) במקרה הטוב, ו"ת'חריד" (הסתה) במקרה הרע. אבל קשה להבין מדוע הממשלה לא פרסמה, לצד חוק הלאום ובקול תרועה רמה, את הנתונים על המימוש בפועל של השוויון האזרחי למגזר הערבי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו