תאונות: "שיטת מצליח" של הקבלנים

פציעות קשות של פועלי בנין, שבמקרים רבים גורמים למותם, הפכו למרבה הצער עניין של שיגרה בישראל. דומה כי הציבור אינו מתרגש ממקרים קשים אלו. מדי יום כמעט עולה מצבת ההרוגים. נכון לרגע כתיבת שורות אלה, מראשית 2018 נהרגו 27 פועלים - עליה של 40% לעומת התקופה המקבילה ב-2017. 

אין כמעט שבוע שבו לא נהרג או נפצע באורח קשה פועל באתר בנייה. ב-2017 פורסם דו"ח חריף של מבקר המדינה על התנהלות מפקחי משרד הכלכלה. הועלו בו עובדות קשות, לפיהן הפיקוח והאכיפה מתבצעים בשיעור זניח; בפועל מדובר על ביקור אחד בארבע שנים וחצי בממוצע, שעורך מפקח במקומות עבודה. אין להתפלא, אפוא, על כמות ההרוגים והפצועים. 

ועדה בראשות אודי אדם הגישה לפני מספר שנים המלצות לשיפור הבטיחות בעבודה, אולם על פי דו"ח מבקר  המדינה, מסקנותיה יושמו באופן חלקי בלבד. ביחס לעובדי הבניין, מציין דו"ח המבקר, לא יושמו המלצות בסיסיות כגון תקנות לפיגומים חדשים ולגידור אתרי בנייה. למרות הגידול הדרמטי במספר ההרוגים, המדינה כמעט שאינה שוללת רישיונות עבודה מקבלנים, שעובדיהם נהרגו או נפצעו בתאונות. 

חדשים לבקרים אנו שומעים על פציעות קשות של פועלים באתרי בניה, נפילות מגובה, התמוטטות פיגומים, קריסת מנופים ואירועים דומים, שהרקע להם, הם חוסר זהירות ואי הקפדה על תקנות משרד הכלכלה. מדוע הנתונים הקשים הללו אינם גורמים לאכיפה ופיקוח הדוק וקפדני באתרי הבניה? סביר להניח שהסיבה היא שהעובדים האלה "שקופים" - חלקם פועלים זרים, חלקם בני מיעוטים, חלקם אנשים קשי יום, הנתונים בלית ברירה לחסדי הקבלנים ולהוראותיהם, אחרת יפוטרו ולא יוכלו להביא פרנסה לביתם. 

נוח, ואפילו משתלם לקבלנים, לפעול בשיטת "מצליח": במקום להשקיע כספים בבטיחות, באכיפת ההוראות ובאמצעי מיגון, הם מעדיפים לנהל תביעות נזיקין במשך שנים, בתקווה שתביעות אלה יידחו, או שהפשרה שתושג תשתלם יותר מהסכום שעליהם להוציא בעבור שיפור תנאי העבודה ומיגון בטיחות העובדים. 

למרבה החרפה, רק לאחרונה החלו לחלחל לשיח הציבורי הנתונים הקשים אודות  פועלי הבניין, תוך הפעלת לחץ על משרדי הממשלה הרלוונטיים לפעול מיידית בנושא. העבודה בתחום רבה: יש צורך בפיקוח קפדני, באכיפת החוקים והתקנות, בתגבור מספר המפקחים, בהשתת קנסות מנהליים, בענישה פלילית מרתיעה, בצווים לסגירת אתרי בניה ובהטלת פיצויי עונשין על קבלנים המפרים ביד גסה את הוראות החוק. 

בשנת 2016, במסגרת  התיקון העשירי לחוק ארגון הפיקוח על העבודה, הוקנתה סמכות למפקח מטעם משרד העבודה להורות על צווים להפסקת עבודה וסגירת אתר בנייה למשך 48 שעות, ממועד תאונה שבה מת או נפצע קשה אחד הפועלים. הסמכות הזאת כמעט לא מופעלת, החוק בקושי נאכף ואין בכך כדי לגרום לקבלנים לשנות את התנהגותם. 

סקירת פסקי הדין המתייחסים לפציעות ותאונות של פועלי בניין, שניתנו בישראל בשנים האחרונות, מלמדת שחלק גדול של התובעים הם פועלים זרים ובני מיעוטים, שלא תמיד זוכים לעדנה מבחינת גובה הפיצויים. בחלק גדול מפסקי הדין, המכנה המשותף הוא הפרת חובות הבטיחות ע"י הקבלנים, אי מתן הדרכה לעבודות בגובה, אי אספקת ריתמות ואמצעי בטיחות אחרים. הפיצויים הנפסקים אינם כוללים פיצויי עונשין, שיש בהם כדי להרתיע את הקבלנים ולאלץ אותם לפעול כחוק. אין לי ספק, שאילו בתי המשפט יפסקו פיצויי עונשין של מיליוני שקלים לנפגעים ולמשפחותיהם -  פיצוי שיכאיב בכיסם של הקבלנים וחברות הביטוח -  יש להניח שהם יפעלו בנחישות וברצינות למיגור תופעה נפסדת זו של זילות גמורה של חיי אדם, הגובה קורבנות דמים. 

ענת גינזבורג היא מומחית לתביעות נזיקין ויו"ר ועדת נכים תגמולים 
ושיקום בלשכת עורכי הדין 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו