הוויכוחים הרבים בנושאים חוקתיים, מחייבים אזכור של פתרון שהושג במדינה רחוקה אחת, שבה שררו מחלוקות קשות. היו שתמכו שם בערך השוויון, היו שתמכו בערך החירות, וכאלה שתמכו בערך האחווה. היו שטענו לסתירות המתקיימות לעתים בין הערכים הללו. בשני נושאים לא הייתה מחלוקת: הכול דגלו ברוממות הדמוקרטיה המהותית ובעליונות הצדק המוחלט.
לאחר שנות מריבה רבות הגיעו חכמי הפרלמנט לפתרון כל המחלוקות. לאחר מחשבה עמוקה הוציאו מתחת ידם הצעה לחוקת הממלכה: חוק יסוד: השוויון והדברים הטובים, ואלה עיקריו:
(1) חוק יסוד זה מטרתו להבטיח חירות, שוויון ואחווה לכל אזרחי המדינה ולהגן בכל עת ובכל מקום על קיום הצדק המושלם והדמוקרטיה המהותית. (2) כל אזרח זכאי לחירות מוחלטת ולשוויון גמור בלא הבדל דת גזע ומין. (3) כל אזרח חייב באחווה ליתר בני אנוש באשר הם. (4) כל אזרח זכאי לצדק מושלם. (5) המדינה תקיים בדבקות ובקפדנות את כל עקרונות הדמוקרטיה הפורמלית והמהותית. (6) אין לפגוע בערכים ובעקרונות שבחוק יסוד זה, אלא בחוק ההולם את ערכיה של הרפובליקה, שנועד לתכלית ראויה ובמידה ראויה. (7) אין לשנות חוק זה, אלא בחוק יסוד שנתקבל בהצבעה פה אחד על ידי כל חברי בית המחוקקים.
ההתפעלות מתושיית החכמים הייתה רבה. הצעת החוק הובאה בפני בית הנבחרים ואושרה ברוב של שלושה מול שניים ע"י חמשת המשתתפים בהצבעה. חברי הבית האחרים, מספרם כתריסר מניינים, נעדרו מההצבעה מחמת חולי או בשל עיסוקים דחופים וחשובים.
מבקרים מעטים, שוחרי רשע ופשע, העלו קושיות בדבר משמעות אחדים מן המושגים הכלולים בחוק ובכללם "שוויון", "חירות", "אחווה", "צדק", "דמוקרטיה פורמלית", "דמוקרטיה מהותית", "ערכי הרפובליקה", "תכלית ראויה" ו"מידה ראויה". מטבע הדברים זכו תוהים וטועים מסוג זה לגינוי נרחב; שכן, למרבה המזל משמעות המושגים הללו הייתה נהירה לכל השופטים, זוטרים כעליונים.
כך באה גאולה למדינה. היו שהצטערו על כך שהמושגים הנידונים אינם מובנים דיים לפשוטי העם. משום כך, הורו בתי המשפט להסבירם לבני הנוער בתכנית לימודים מיוחדת שהושתה על כל בתי הספר. ההסבר נשגב מדעתם של חלק מהזאטוטים, אך גם שם היו שהבינו כי משמעות הביטויים האמורים אינה קבועה, והיא תלויה בנסיבות ובדעותיהם המשתנות של השופטים המורמים מעם. אמצעי התקשורת הנאורה הפליגו בשבחי החוקה ובשבחי המחוקקים.
ההמונים יצאו לרחובות עם קבלת החוקה בתרועות שמחה וצהלה. עתה ברור היה, שהאומה ניצלה, מכיוון שגורלו של כל חוק ושל כל עניין אחר שעתיד לעלות בפני בתי המשפט לוט בערפל. מרחב אי הוודאות המשפטי הורחב לבלי קץ, לשמחתם של מארגני הימורים ומהמרים מן השורה.
פרופ' אברהם דיסקין הוא מחבר הספר "חלומות מתיבת הזיכרונות"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
