במסגרת הפולמוס המתמשך על אודות חוק הלאום עולה בהדרגה טיעון ישן־חדש, הזוכה לתמיכה בקרב חלק מחברי להקת "הדמוקרטיה מידרדרת". הטיעון הוא שחוק הלאום פוגע או אף ימנע את האפשרות ליישום רעיון שתי המדינות.
ב־2014, בסיבוב קודם של פולמוס הלאום, הכריז נשיא דרום אפריקה דאז ג'ייקוב זומה שתמיכת נתניהו בחוק הלאום מצביעה על הסירוב של ישראל למצוא פתרון לסכסוך. בפולמוס הנוכחי הכריז משרד החוץ הטורקי כי "הקידום של ההתנחלויות בחוק... לעולם לא יוכל להתקבל". שרת התקשורת הירדנית פרסמה הודעה שבה נכתב כי "החוק הישראלי החדש מנציח את האפרטהייד בישראל ובשטחים הכבושים... מרחיק אותנו מהאפשרות לשלום צודק וכולל באזור". פדריקה מוגריני הביעה דאגה שהחוק "יקשה את יישום תוכנית שתי המדינות".
פרופ' אורן יפתחאל מנסה לחזק את הטיעון בלוליינות לשונית. לפני התעלול, נחזור ללשון החוק ונבחין בהפרדה בין הסעיפים: "(א) ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי, שבה קמה מדינת ישראל; (ב) מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי... (ג) מימוש הזכות להגדרה עצמית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי". ברור לכל בר דעת שהחוק לא אומר שמימוש הזכות ייחודי בכל ארץ ישראל, אלא במדינת ישראל.
ואיך מציג זאת יפתחאל? "החוק פותח בהצהרה 'ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי', שם מממש העם במדינתו את 'זכותו ההיסטורית' להגדרה עצמית. הקשר שמייצר החוק בין ההיסטוריה לגיאוגרפיה ברור: ליהודים, ורק להם, יש זכות להגדרה עצמית באותה ארץ". הוא חיבר את הסעיפים כאילו הם אחד, אף על פי שבחוק נאמר במפורש שמימוש הזכות ייחודי לנו "במדינת ישראל". החוק אומר "מדינה" ויפתחאל מציג "ארץ". לאחר מכן מוצג סעיף ההתיישבות ומכאן ברור שהחוק עומד להיות מופעל ביהודה ושומרון.
במסגרת חופש הדעות, זכותו של כל אחד להעריך שתוכנית שתי המדינות אפשרית (אף שלדעתי מדובר באסון). לגיטימי להחזיק בעמדה שלא רצוי להרחיב את ההתיישבות, כדי לשמור את האפשרות ליישום התוכנית.
כל זה לא קשור לחוק הלאום, שמגדיר באופן ברור ומפורש את מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, ולא את ארץ ישראל המוצגת הצהרתית כמולדת היסטורית. מתנגדי החוק ממשיכים את קו ההתנגדות לחוק באמצעות הצגת היבטים שכלל לא כתובים בו. ייתכן שחלק מהמאמינים בכך שקיים סיכוי בטווח הקרוב לתוכנית שתי המדינות - חושש שחוק הלאום יופעל באיזושהי דרך בשומרון ויהודה. לדוגמה: שימוש בחוק הלאום לצורך הצדקת חוק ההסדרה, או אף יותר מכך - ייעשה בו שימוש להרחיב את ההתיישבות ביו"ש.
אם במקרה לחלק מתומכי חוק הלאום יש מחשבות כאלו, כדאי להפנות אליהם הערת אזהרה חמורה: הצדקת חוק ההסדרה לא זקוקה לחוק הלאום; היא חזקה גם בלעדיו. התוצאה היחידה של ניסיון ליישם את חוק הלאום בשומרון ויהודה תהיה פגיעה חמורה במעמדו הקונצנזואלי של חוק הלאום (גם בקרב השמאל הציוני) ובתכליתו המרכזית.
יישום כזה יספק לחורשי רעתנו הקרובים והרחוקים הוכחה לטיעון שהם ממילא מעלים, רק כדי לערער על זכותנו להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל. יש להימנע מלהשתמש בחוק הלאום, שעניינו מדינת ישראל, במאבק על ארץ ישראל. שניהם (החוק והמאבק על הארץ) עלולים, חלילה, להיפגע מכך. זהירות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו