דמי תיווך

אילון מאסק, היזם האגדי המכהן בין השאר כמנכ"ל טסלה, יצרנית הרכב המבטיחה, הודיע השבוע בטוויטר כי הוא שוקל לקנות חזרה את חלקו של הציבור בחברה ולהפוך אותה שוב לפרטית. הוא גם ציין את המחיר שיציע לבעלי המניות - מחיר הגבוה בכ־20% מהמחיר שבו נסחרה ערב ההודעה. מאסק נימק לעובדיו ולמשקיעים את הרעיון הזה, שלדבריו הוא עדיין לא בגדר החלטה, בכך שכמנכ"ל חברה ציבורית הוא מחויב לביצועים מיידיים, אך אם החברה תהיה פרטית יוכל לנהל אותה בראייה לטווח ארוך יותר, בלי הסחות הדעת של השוק. 

כדי לבצע את הרעיון הזה מאסק יצטרך להביא מהבית אי אלו 83 מיליארד דולר (קרוב לתקציב מדינת ישראל לעשרה חודשים), ולדבריו הוא יכול לעשות זאת. ההודעה שלו הזניקה את מחיר מניית טסלה, כמובן. בשווקים בארה"ב נשאלו השבוע כמה שאלות טובות בעניין: האם חוקי לצייץ בטוויטר הודעה שכזו, במקום לדווח אותה כחוק בדרך המקובלת במערכות הבורסה? האם הנימוק של מאסק הוא אכן הסיבה לכך? והאם שוב מסמן מאסק את תחילתה של מגמה שתדביק חברות נוספות בעולם?

בנוגע לחוקיות ההודעה מחוץ למערכות הבורסה, הוזכר שמאסק לא הראשון לעשות זאת. כבר לפני כשש שנים הודיע מנכ"ל נטפליקס, ריד האסטינג, בחשבון הפייסבוק שלו שהחברה חצתה את רף מיליארד הלקוחות. באותה עת היו להאסטינג 200 אלף עוקבים, ואילו מאסק נהנה כיום בטוויטר מ־22.3 מיליון עוקבים. ב־2012 הרשות האמריקנית לניירות ערך (SEC) בדקה את העניין והודיעה שריד לא הפר את החוק, מכיוון שהוא למעשה מחויב למסור את ההודעות הרלוונטיות לציבור הרחב במדינה ולא בפורום סגור כלשהו. כבר אז החשיב המחוקק את 200 אלף העוקבים בפייסבוק לציבור רחב ופתוח דיו, ולכן ההערכה היא שמאסק לא צפוי לנזיפה על מעשהו. גם סביר מאוד להניח שהוא לא שיתף סתם כך את הגולשים בהגיג שחלף בראשו, בלי להיעזר מבעוד מועד בסוללת יועצים, ובהם עורכי דין. 

מאסק לא נהג אחרת ממנהיגי העולם, ובראשם דונלד טראמפ, שעקף לחלוטין את המסגרות הפורמליות ומצייץ את המדיניות הביטחונית, המדינית והכלכלית של ארה"ב בחשבון הטוויטר שלו. בארץ, בנימין נתניהו מגיע ל־2.3 מיליון איש שעוקבים אחרי חשבון הפייסבוק שלו, וכך גם מנהיגים אחרים בעולם. במילים אחרות, הבורסות בעולם קיבלו את העובדה שמערכות הדיווח שלהן הן כלי פורמלי, אך כבר לא נחשבות כלי מחייב לדיווח ראשוני. מנהלים יכולים להשפיע על מחיר המניה שלהם באמצעות הרשתות החברתיות. מנהיגים יכולים לנהל מדיניות, ואפילו מו"מ בין מדינות, באמצעות הרשת החברתית - כפי שעושה טראמפ בהתכתבות גלויה עם סין ואירופה. 

 

ציוץ השווה מיליארדים

שאלה נוספת שנשאלה בעקבות הציוץ השבוע נגעה לכנות של מאסק. העבר שלו מלמד שהוא איש עסקים ישר, ולכן איש לא יכול לחשוד שצייץ כדי להזניק את המניה לרגע, אף שאפשר להרוויח מיליארדים מציוץ מתוזמן שכזה. סביר להניח שמדובר במחשבה אמיתית שיש לה סיכוי גבוה להתממש - למחוק את טסלה מהמסחר. אלא שהנימוק לא חייב להיות נכון במאה אחוזים: טסלה היא חברה מבטיחה, היחידה שמפתחת בעצמה שבב לרכב אוטונומי.

היא החלה בייצור כלי רכב חשמליים, יוקרתיים ועתידניים, ומתיימרת להשיק כלי רכב עממיים יותר ולחולל את המהפכה שכולם יודעים שתתרחש מתישהו. אלא שהיא נמצאת תחת מכבש לחצים של משקיעים וחייבת לספק להם לו"ז, אף שמדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית ואף שכל חריגה מאותו לו"ז מקפיצה או מפילה את המניה. מצד אחר, גם כחברה פרטית טסלה תהיה בעלת משקיעים רבים, וגם הם ירצו לו"ז ויפעילו לחצים. אולי מאסק פשוט רוצה להפחית מעט את הלחצים; אולי ההתמודדות עם ציבור גדול פשוט קשה לו יותר? 

 

לא נהג אחרת ממנהיגי העולם. אילון מאסק // צילום: אי.אף.פי

 

המגמה הזו - הרצון של חברות לצאת מהבורסה, או מלכתחילה לא להיכנס אליה - היא מגמה הפוכה למגמת הדיווח, שבמסגרתה מנהלים ומנהיגי מדינות פורצים את המערכות הפורמליות ורוצים לדווח ישירות לציבור הגדול, ללא מתווכים. לכאורה, נכון לשאול: אם המוני משקיעים רעים לכם, אז מדוע המוני עוקבים טובים לכם? התשובה, כמובן, היא שליטה. בדיווח, השליטה היא בידי המדווח; בבורסה, השליטה של הציבור בחברה דרך הדיווחים המחויבים, הביקורת הציבורית ובעיקר בקנייה ובמכירה של המניה, היא מחיר גבוה מדי של אובדן שליטה, כזה שברור שרוב המנהלים יעדיפו לא לשלם. 

מאסק מתמחה בשבירת מסגרות חשיבה. אבל בעצם לא הוא שובר אותן, הוא מזהה אותן בשוק. מצד אחד, חברות מעדיפות לגייס כסף מקרנות גידור ומקרנות אחרות שמחפשות השקעות ישירות. אנחנו רואים קרנות פנסיה שרוכשות נדל"ן והשקעות ריאליות אחרות באופן ישיר - לא באמצעות הבורסה. מצד אחר, שיעור המשקיעים הפרטיים בבורסה ירד בשני העשורים האחרונים, בעיקר בשל המעבר למסחר אלגוריתמי, ממוחשב. אבל מה יהיה השלב הבא? הערכות סבירות מדברות על קץ עידן התיווך הפיננסי, באמצעות טכנולוגיה, דוגמת הבלוקצ'יין. ייתכן מאוד שנוכל לרכוש מניות מידי החברה עצמה ולא בהכרח מהבורסה, שהיא בעצם מתווך. 

 

משאלות עלולות להתגשם

אנחנו חיים בעידן מהיר מאוד, שבו כל פלטפורמה לובשת ופושטת צורה במהירות שלא הכרנו לפני שני עשורים בלבד. פייסבוק פרצה לעולם כרשת חברתית חינמית, שביססה את המודל העסקי שלה על פרסום. אך הפרסום של פעם לא דומה לפרסום של היום, וכעת היא מבינה שאין לה יתרון כרשת חברתית, מכיוון שהפרסום המסורתי ברשת מיצה את עצמו. לכן היא מחפשת דרך חדשה.

"וול־סטריט ג'ורנל" פרסם השבוע כי פייסבוק פנתה לבנקים גדולים בעולם בהצעה לחלוק עימם מידע, כך שתקבל לידיה גישה למידע על חשבונות בנק של לקוחות, ללא ידיעתם. הבנקים, לפי אותו תחקיר, דחו את ההצעה, שלו נענו לה היו מסכנים את רישיון הבנקאות שלהם. בעקבות הפרסום הזה, התקשורת והציבור בארה"ב - וכנראה לא רק בה - מגבירים את הביקורת והשנאה כלפי פייסבוק, המאיימת לגזול מהם את הפרטיות. 

נראה שזה קורה בעיקר כי לא הטמענו את הקצב של העולם שבו אנו חיים כיום. אנחנו עדיין חושבים בתבניות של פעם על כסף, בורסה, מערכות פורמליות וגופי פיקוח. אנחנו מתלוננים על אובדן פרטיות, כפי שאנחנו מתלוננים על מחירם הגבוה של המוצרים בכלל, אבל אנחנו משלמים - בכסף ובפרטיות. האמת היא שאנחנו משלמים מהר יותר בפרטיות מאשר בכסף.

ולכל מי שמייחל להיעלמותה של פייסבוק, כדאי להביא בחשבון שהמשאלות הללו עלולות להתגשם, ושהעתיד הרבה יותר מורכב מתשלום באמצעות כסף. תשומת הלב שלכם היא המטבע החדש. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו