רוחו של חוק הלאום מרחפת על פני ישראל עשורים רבים. על מה המהומה? החוק אומר, כי ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי; כי המדינה שקמה בארץ זו היא מדינת הלאום של העם היהודי, שבה מממש עַם זה את זכותו הטבעית, התרבותית, הדתית וההיסטורית להגדרה עצמית. מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל, קובע החוק, הינו ייחודי לעם היהודי.
הנה עוד כמה קביעות טריוויאליות: ירושלים היא בירת ישראל. עברית היא שפת המדינה, ולשפה הערבית מעמד מיוחד. המדינה תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות. המדינה תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ושל אזרחיה הנתונים בצרה ובשביה בשל יהדותם או אזרחותם. המדינה תפעל בתפוצות לשימור הזיקה בין המדינה ובין בני העם היהודי ותפעל לשימור המורשת התרבותית, ההיסטורית והדתית של העם היהודי בקרב יהדות התפוצות. המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי, ותפעל לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה.
יודה כל אדם הגון - חוק הלאום מבטא בבירור את הקונצנזוס הפוליטי בישראל. מרבית החברים והחברות במפלגות הציוניות בכנסת בוודאי היו חותמים על הצהרה כזו, לולא הסקנדל הפוליטי שהתעורר. יתרה מכך, רוב מוחלט מקרב מסיימי תיכון, לא יצליחו כלל להבין מה לא בסדר בהצהרה שכזו.
מי שעוקב אחר החדשות הפוליטיות בישראל, יכול בוודאי לזהות מתי הופכת רוחו של חוק הלאום למדיניות ממשלתית. ההחלטה לגרש את תושבי אום אל־חיראן הבדואים מאדמתם (שאליה הועברו בשנות ה־50 על ידי מדינת ישראל עצמה) לטובת הקמת היישוב היהודי חירן, היא דוגמה טובה לרגע כזה.
האם תושבי אום אל־חיראן היו צריכים לחכות לחוק הלאום כדי להבין שמדינת ישראל "רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי, ותפעל לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה"? זאת הרי יודעת כל אחת מתושבות הכפרים הבדואיים הלא מוכרים, אשר עד היום מנותקים לרוב מתשתיות חיוניות, כי ישראל מעדיפה את תושבי חוות הבודדים היהודים על פניה.
צודקים אפוא תומכי החוק. מי שמתנגד לחוק הלאום, מתנגד למערכת ההפעלה הבסיסית של מדינת ישראל; אותה מערכת דמוקרטית למחצה, המכתיבה את התנהלותה מימים ימימה.
חקיקת חוק הלאום אינה טרגדיה דמוקרטית, כפי שמתנגדיו מנסים להציגה. הטרגדיה, אם כבר, היא המציאות הישראלית שחוק הלאום חשף את ערוותה ברבים. המציאות והאמת עדיפות על פני ההסוואה והרמייה.
בראייה היסטורית, חקיקת חוק הלאום תיחשב אולי לרגע מכונן, שבו הוסרו המסכות, והחל המאבק על כינון דמוקרטיה מהותית בישראל.
ד״ר נועם תירוש הוא מרצה במחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן־גוריון בנגב
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו