אחד האמצעים שבהם מנסים מתנגדיו של חוק הלאום להשחיר אותו ולציירו כפוגע במיעוטים ואנטי־דמוקרטי - במיוחד בעיני מי שלא קרא את נוסח החוק - הוא להציג אותו כחריגה ביחס למקובל במדינות נאורות אחרות. האמת הפוכה לחלוטין.
מדינות רבות הכריזו על עצמן כמדינות לאום, ובדרך כלל מתנוססת הכרזה זו בגאון במבוא לחוקה או באחד מסעיפיה הראשונים. בחוקת סלובניה, למשל, מוזכרת זכות אחת להגדרה עצמית - זו של העם הסלובני, למרות שחיים במדינה מיעוטים שונים. המיוחד הוא, שסלובניה התקבלה לאיחוד האירופי לאחר קבלת החוקה אצלה.
ארצות אחרות הרחיקו לכת הרבה יותר, והגדירו את עצמן כמדינות של עם אחד, או אף של דת אחת. כל הפותח את החוקה של אירלנד, למשל, רואה כבר בשורותיה הראשונות הצהרת אמונים ומחויבות ל"ישו המשיח". איך המיעוטים הלא־נוצריים באירלנד חיים עם ההכרזה הזאת, שבוודאי לא מייצגת אותם? להבדיל מגורמים קיצוניים בקרב ערביי ישראל - ומגורמי שמאל המסיתים אותם - נראה שבאירלנד מקבלים המיעוטים בהבנה את ערכיו של הרוב, ואת זכותו להגדרה עצמית.
החוקה של דנמרק נחרצת אף יותר מזו של אירלנד: סעיף 4 קובע שדנמרק היא מדינתה של הכנסייה הלותרנית. לא מדינה של כולם, לא מדינה שוויונית - מדינה של זרם אחד בדת הנוצרית. גם בדנמרק קיימים מיעוטים - יהודים, מוסלמים ונוצרים שאינם משתייכים לכנסייה הלותרנית; אבל משום מה, זכותו של הרוב שם לעצב את ביתו הלאומי כראות עיניו, אינה מותקפת. מדוע מה שמותר לאירלנד ולדנמרק, נאסר על המדינה היהודית?
הגדרתה של ישראל כמדינת הלאום היהודי לא פוגעת בזכויות האדם ובזכויות הפרט של אזרחי המדינה. להפך: ישראל היא דוגמה ומופת להגנה על זכויות אלה, בפרט כאשר מדובר במיעוטיה.
בישראל, למשל, לא היו מעלים על הדעת למנוע מבני המיעוטים להתלבש כמצוות דתם. באירופה הנאורה, לעומת זאת, פגיעה כזאת בחופש הדת דווקא מתקיימת. דנמרק החלה לפני ימים אחדים להחיל את החוק לאיסור עטיית ניקאב: אישה מוסלמית בלבוש מסורתי עוכבה על ידי השוטרים וקיבלה קנס. איסורים דומים הוטלו במדינות אירופיות נוספות כמו צרפת ובלגיה.
חוק הלאום החדש קובע כי "למי שאינם יהודים זכות לקיים את ימי המנוחה בשבתם ובחגיהם". האם זכות כזו מוענקת לכל בני המיעוטים באירופה? לא ולא! כך גם בהקשר של זכויות לשוניות: למרות שמיליוני אזרחי צרפת הם דוברי ערבית, ומיליוני אזרחי גרמניה הם דוברי טורקית, לשפות אלה לא הוקנה שום מעמד בדינים של המדינות האלה.
ישראל, לעומת זאת, מבטיחה את הזכויות של המיעוט הערבי לשפתו ולתרבותו, ואפילו מקצה משאבים לכך, שלא לדבר על הפעלת מערכת חינוך שלמה בשפת המיעוט.
ישראל אינה רק הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון; לאמיתו של דבר המדינה היהודית חופשית יותר מידידותינו באירופה. הוראות חוק הלאום לא רק שאינן חריגות ביחס למדינות אחרות, אלא אף דמוקרטיות וידידותיות יותר ביחס למיעוטים ב"יבשת הישנה", שמשום מה מרגישה שהיא רשאית להטיף לנו מוסר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו