ההסתה משמאל שוברת את הכלים

1. האם בסביבת המחאה נגד חוק הלאום מקלים ראש בהקצנת השיח על ראש הממשלה? לצד גידופים כמו "החבלן" ו"הסמרטוט מבלפור", קנה הכינוי "בוגד" אחיזה לא מבוטלת אצל מחברי טורים וצייצנים, ומשם נדד, כעננת אובך מחניקה, אל פיותיהם השואגים של המפגינים בכיכר. בנימין נתניהו, ואיובּ קרא - "הבוגד הגדול" ו"הבוגד הקטן" - מנוקדים בשוליהם בתארים "נאצי", "פשיסט" ו"גזען" - שבהם הורגלנו לחרפתנו. 

אם קיווינו שראשי השמאל יגלו אחריות, התבדינו. "חוק ההפרדה", צייץ אהוד ברק, "הוא שלוש יריות בגבה של הכרזת העצמאות". דימוי חולני זה התקבל בתשואות, לא פחות מציוצו המצמרר של יו"ר העבודה הנוכחי, אבי גבאי, שהזהיר מ"רוח שטנית ומסוכנת" - "רוח בלפור". 

2. זו לא הפעם הראשונה שראש ממשלה מטעם הימין מזוהה ככוח שטני. ימים אחדים לאחר בחירתו של מנחם בגין ב־1977, האשים אותו ההיסטוריון יעקב טלמון בהפצת "הלך רוח מפיסטופלי" (מפיסטו: השטן). כבר אז התגייסו שומרי הסף של הדמוקרטיה "להדליק אור אדום לאומה הישראלית", ולהפעיל אזעקות מפני "אבסולוטיזם", "דיקטטורה", "אפוקליפסה", "פשיזם", "תיאוקרטיה", והשתלטות של מיעוט דתי־לאומני על רוב חילוני שפוי ונאור. 

בתזמון מעניין, הפיץ איש ערוץ עשר, נדב איל, המלצת קריאה לשבת - פסקה מהספר "צלב הקרס" מאת אורי אבנרי, על כוחה של תעמולה (נאצית): הדבקת תוויות והסתת ההמון כנגד אויב. הרמז ברור; אבל האירוניה דקה. במשך שנים מסמן השמאל את הימין כסטייה (או בגידה) היסטורית מדרכה "המקורית" של הציונות, וכאיום מפלצתי על שלטון החוק והדמוקרטיה. 

אני לא בטוח שמשהו בארבעים השנים האחרונות הוכיח את צדקת נבואות הזעם שהופצו עם עלייתו של בגין לשלטון; ובינתיים גם לא נמצא דובר שמאל רהוט אחד המסוגל להסביר כיצד חוק הלאום אכן בוגד במגילת העצמאות או מחסל את הדמוקרטיה לטובת אפרטהייד.

• עוד על חוק הלאום ב"ישראל היום"

3. "אור חדש מתחיל להפציע בקצה האפלה", כותב גדעון לוי ב"הארץ", "פתאום אומרים: אפרטהייד". יש סיבה ממשית לתחושת הסיפוק שלו: בדיוק כמו הכינוי "בוגד" ששוחרר מכבליו, גם המונח "אפרטהייד" יצא ממרחב הטאבו לאזורי ההשראה של ה"שמאל הלגיטימי". 

טוב עשה ראש הממשלה שהציב גבול ערכי. להאשים את ממשלת ישראל בנקיטת צעדים לקראת משטר אפרטהייד, זה לשקר לעולם שישראל פועלת לשלילת זכויות האזרח של המיעוטים בתחומה, לאפלייתם המוצהרת במשפט, בשוק העבודה ובמרחב הציבורי, תוך השלטת טרור אלים כלפיהם - והכל לאורה של דוקטרינה המטיפה לעליונות הגזע. מי שסבור כך באמת ובתמים, אינו יכול להיות בר־שיח כשיר.

4. אבל עם הכזב הזה בדיוק ("חוק האפרטהייד") מבקש כעת פרופ' זאב שטרנהל לגייס את ציבור האינטלקטואלים הישראלים למאבק פעיל נגד חוק הלאום בזירה הבין־לאומית. במאמר לוחמני ב"הארץ" הוא מנפנף בחיבורו המיתולוגי של הפילוסוף הצרפתי זו'ליאן בנדה, "בגידת האינטלקטואלים", כדי להזהיר את אנשי הרוח הישראלים מאדישות ומהתקרנפות. 

זו לא הפעם הראשונה ששטרנהל משתמש במופת היסטורי, על חובתם המקודשת של אנשי הרוח במאבק נגד לאומנות או רודנות. באחת הפעמים הקודמות הוא נופף בפרשת דרייפוס ובאמיל זולא, כדי להמחיש לאנשי הרוח בארץ את חובתם המוסרית בשעת אסון משברי הפוקד את ישראל. זה קרה, תיראו מופתעים, עם עלייתו של בגין לשלטון, כששטרנהל ועמיתיו ראו בניצחון הליכוד אסון בקנה מידה היסטורי, והקימו את "חוג 77". 

לפני כ-40 שנה הם הזהירו שקץ ההגמוניה השלטונית של מפא"י הוא החרבת הדמוקרטיה; היום הם זועקים שהימין בוגד במגילת העצמאות. זו אותה תעמולה, בין שמנסחים אותה אינטלקטואלים או צועקים אותה משמאל. היא לא רק מופרכת עובדתית ולוגית; היא גם פופוליסטית ומסיתה. היא גם מסוכנת. 

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו