בשבוע שעבר צעדו אלפי אזרחים בירושלים עם קריאות לזכויות אדם, שוויון, פלורליזם ודרישה חד משמעית לכבד את האחר והשונה, "חיו ותנו לחיות". אלא שממש במקביל המשיכה משטרת ישראל לנהל מדיניות של סתימת פיות ורדיפת מי שחושב אחרת ומבקש למחות נגד.
אופיר "זכה" לזימון לתחנת משטרה, שם הסבירו לו שאסור לו למחות נגד מצעד הגאווה - גם כשלמחאה יש אישור משטרתי. לשלמה הציעו לא לשהות בירושלים במהלך המצעד כי זה "יחסוך הרבה בעיות". ביחס לאמיר הסתפקו בשיחת "התראה" ואיום סמוי לא לכתוב באינטרנט דברים נגד הדרישה שחוק הפונדקאות יחול על הלהטבי"ם - "למה לך להתעסק בעניין שיביא לך צרות", הסבירו.
במקרה הפוך, המדינה הייתה כמרקחה: התקשורת הייתה עוסקת ב"רדיפה והתנכלות" והכותרות היו מבשרות "איראן זה כאן"; האגודה לזכויות האזרח הייתה מוציאה נייר עמדה, ולא מן הנמנע ששופטי בג"ץ היו מתערבים, ואוסרים על המשטרה לאסור על חופש הביטוי.
שלא תהיינה אי הבנות: תפקידה של המשטרה לאבטח את המצעד, ולדאוג שלא יתרחשו חלילה מעשי אלימות כלפי הצועדים, כפי שאירע במקרה החמור כלפי הנערה שירה בנקי ז"ל. חובתה של המשטרה לזמן אנשים שיש עליהם מידע שרוצים לנקוט במעשי אלימות; אלא שבין התנהלות משטרתית אחראית לבין תבהלה, סתימת פיות והשתקה, עובר קו אדום ברור.
צריך להודות ביושר: המשטרה כבר חרגה מזמן מתפקידה, אולי מתוך רצון להוכיח מוטיבציית שיא. ראינו גם בשנה שעברה מעצרים של בנות ובנים דתיים רק כי עמדו סמוך למסלול, קריעת שלטים והסרתם, כי הם "עשויים להרגיז את הצועדים" ועוד. פגיעה בזכויותיו של כל מי שחשוד בהתנגדות למצעד.
אבל לא רק משטרת ישראל לוקה בסיפור הזה. קהילת הלהט"ב מסלימה את המסרים, חבריה מאיימים, חוסמים כבישים (ללא תגובה מצד המשטרה; זוכרים מה עשו לילדות בנות 14 בגין חסימת כביש בזמן ההתנתקות?), מרססים גרפיטי ותולים דגלים על משרדי הרבנות (מה ההבדל בין פעולות אלה לפעולו "תג מחיר"?). חלקם דורשים הפיכה ואף קוראים ברשתות החברתיות להשכיר דירות בתל אביב־ רק לחברי הקהילה הלהט"בית.
אני מודע לכך שגם חברי הקהילה הלהט"בית נפגעים מאלימות פיזית ומילולית, וזה דבר שאני מגנה בל תוקף. עם זאת, אי אפשר לנהל ויכוח על שום נושא הקשור בקהילה ללא שכותב הביקורת יותקף ברצח אופי כ"גזען הומופוב וחשוך", וייאלץ להיכנס למגננה. כל חשוד ב"כפירה" בעקרונות הקהילה - מסתכן בנידוי וחרם. בדרך הזאת לא תושג הבנה. יש לאפשר דיון חופשי, גם אם הטענות קשות לשני הצדדים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו