דמעות התנין של מפלגת העבודה | ישראל היום

דמעות התנין של מפלגת העבודה

מייד לאחר שח"כ זוהיר בהלול הודיע על החלטתו לפרוש מהכנסת, הוצפתי בתגובות של חבריו למפלגת העבודה. כמעט כולם הביעו צער עמוק על החלטתו. היחיד שלא הצטרף למקוננים היה יו"ר המפלגה אבי גבאי.

גבאי פרסם הודעה שאין בה אפילו מראית עין של צער וחמלה. הוא כתב כי "אני מכבד את החלטתו של ח"כ בהלול. נקפיד גם בבחירות הבאות על ייצוג לאוכלוסייה הערבית".

כל מי שעקב אחרי מערכת היחסים בין גבאי לבהלול, לא הופתע. היו"ר לא אהב כמה התבטאויות שיצאו מפיו של הח"כ, למשל כשהאחרון אמר (באוקטובר 2017) כי יחרים את ישיבת מליאת הכנסת במלאת מאה שנה להצהרת בלפור. גבאי בתגובה רמז כי "בהלול לא יהיה ברשימת המחנה הציוני לכנסת הבאה".

אתמול בראיון לגל"צ שחרר בהלול את חרצובות לשונו והגיב על מה שהגדיר "תגובתו הרפויה" של גבאי להודעתו: "כנראה שגבאי התפלל לרגע הזה ונתתי לו אותו על מגש של זהב... הוא אמור היה להביע צער על לכתו של חבר כנסת. אני נוטש את המערכה. הוא כנראה שמח שהתפטרתי, יכול להיות שהתגובה שלו משקפת שמחה לאיד". 

יש מידה של צביעות בדמעות התנין וביבבות של הח"כים ממפלגת העבודה על התפטרות בהלול, שכן מי שעקב כמוני אחרי מערכת היחסים בתוך המפלגה בשלוש השנים האחרונות, התקשה לקבל את הרושם שהיו יחסי רעות עמוקים, חיבה עזה ושיתוף פעולה פורה בינו לבין הח"כים של המחנ"צ. לא מעט התבטאויות שלו הקפיצו את חבריו לסיעה. לא פעם שמעתי עליו דברי ביקורת מחבריו על עצלות ועל היעדר מוטיבציה ויכולת לתפקד כחבר כנסת נמרץ באופוזיציה. לא בכדי מצא בהלול לנכון לומר שלשום בערוץ 2 כי "המחנה הציוני הוא סמן של אופוזיציה אימפוטנטית".

ה"רומן" בין בהלול לבין מפלגת העבודה לא היה מוצלח, בלשון המעטה. לא בכדי קראו לו שלשום יו"ר מרצ, ח"כ תמר זנדברג, וח"כ עיסוואי פריג' להצטרף לשורותיהם. פריג' אמר, בצדק, כי "בהלול הבין אחרי שלוש שנים וחצי בכנסת שלנצח יהיה זר במפלגתו. מקומו איתנו במרצ". 

החלטת הפרישה של בהלול מהכנסת לא נולדה שלשום. כבר לפני כשנה רמז כי "לא איאחז בקרנות המזבח ואינני זקוק לתמרורי אזהרה". לעומת זאת, בנאום שנשא במליאת הכנסת לפני כשבועיים בדיון לקראת אישורו הסופי של חוק הלאום, לא אמר אפילו ברמז כי בכוונתו לפרוש אם החוק יאושר.

אגב, האם בהלול דחה את הפרישה עד אוקטובר רק כדי ליהנות מעוד שלוש משכורות של חבר כנסת, או משום שהוא מאמין בתמימותו שחבריו יפעילו עליו מכבש של לחצים לבל יפרוש? לעניות דעתי, אין כל סיכוי שזה יקרה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר