העולם הורגל זה מכבר לקולות המכוערים הבוקעים חדשים לבקרים מטהרן, קולות של אלימות ושנאה. המונים מוסתים בכיכרות קוראים "מוות לארה"ב" ו"מוות לישראל"; ולאלו מתלוות הצהרות מפי מנהיגי איראן המבטיחים להחריב את תל אביב ולמחוק את ישראל מהמפה.
אפשר להתעלם מהקולות או להמעיט מחשיבותם. כך נוהגת הקהילייה הבינלאומית זה שנים, בתקווה שהאיראנים ימתנו את הרטוריקה ואולי ישנו מדרכם. לא כך קרה. נהפוך הוא; האיראנים המשיכו בשלהם והרחיבו את טווח החתרנות לרחבי המזרח התיכון, החל בעיראק, בואכה סוריה, לבנון ועזה, המפרץ הפרסי ולבסוף תימן.
מזלם של האיראנים שיחק לידיהם עד לבחירתו של טראמפ לנשיאות ארה"ב. נשיא בלתי קונבנציונלי זה החליט להשיב לאיראנים כגמולם - לא רק לאיים בחזרה, אלא גם לפעול נגדם באופן אפקטיבי וכואב. פרישתו מהסכם הגרעין והעיצומים הכלכליים שהטיל על איראן דחקו אותה לפינה, ומאיימים להשבית את יצוא הנפט שלה ובכך לפגוע קשות בכלכלתה הרעועה. חשוב מכך, מהלכיו של טראמפ החדירו לראשונה בלב האיראנים את החשש, שהוא עשוי להרחיק ללכת יותר מכל נשיא אמריקני לפניו ולפעול למוטט את משטר האייתולות בטהרן.
התגובה האיראנית היתה - כרגיל - מטר גידופים ואיומים. ראשון המאיימים היה הנשיא רוחאני, מי שנחשב לקול המתון בטהרן. הוא איים שאיראן תפעל להשבית את יצוא הנפט ממדינות המפרץ ובראשן ערב הסעודית, ואף הזהיר את טראמפ כי על אמריקה לדעת שמלחמה עם איראן תהיה "אֵם כל המלחמות". אלא שטראמפ אינו אובאמה; לאיומיו של רוחאני באה תשובתו הנחרצת: "לעולם, אבל לעולם, אל תאיים שוב על ארה"ב, ולא - תסבול מהשלכות שרק מעטים סבלו מהן לאורך ההיסטוריה. היזהר!"
למאיימים בטהרן הצטרף גם קאסם סולימאני, מפקד "כוח קודס" של משמרות המהפכה, האחראי לפעילות הטרור ולחתרנות של איראן במזרח התיכון. סולימאני התריס כלפי טראמפ כי "אנו מדינה של שאהידים האוהבים את המוות, ואם תתחיל עימנו מלחמה אנו נהיה אלו שנסיים אותה ונשמיד כל מה שיקר לך".
למשמע האיומים היוצאים מטהרן, אי אפשר שלא להיזכר בשליט עיראק, סדאם חוסיין, שהבטיח ערב מפלתו כי אם וושינגטון תצא למלחמה נגדו, תהיה זו עבורה "אֵם כל המלחמות"; או במנהיג חמאס, אחמד יאסין, שערב חיסולו התפאר כי הוא ואנשיו אוהבים את המוות ומחפשים אחריו. יאסין מת בעוד אנשיו מנסים למלטו מפגיעת הטיל ששוגר לעברו, ואילו סדאם חוסיין, משטרו וצבאו התפוגגו ברגע אחד לאחר שבארה"ב נפלה ההחלטה לצאת נגדו למלחמה.
איראן מתיימרת להיות מעצמה אזורית, אבל בסופו של חשבון היא מדינה נחשלת שאינה מסוגלת לספק תעסוקה, ולאחרונה גם לא מזון ומים לאוכלוסייתה. משטר האייתוללות ניצב לפתח הר געש של תסיסה גוברת מבית, וזה עתיד להתפרץ עליו יום אחד לקבור אותו תחתיו. אין פלא שמנהיגי איראן חוששים - והיום יותר מתמיד - מעימות עם ארה"ב, וכדרכם הימרו על רתיעתו של העולם מפני האיומים שנהגו לפזר לכל עבר. התברר כי באיומים אלו אין כדי לעצור את טראמפ, אלא רק להגביר את נחישותו לפעול כדי להשיב את איראן לממדיה הטבעיים ולמקומה בשולי המזרח התיכון.
אפשר לומר דברים רבים בגנות ארה"ב ומדיניותה במזרח התיכון. האמריקנים נעדרים הבנה מעמיקה של האזור, ונוטים להבין את המתרחש בו ע"פ עולם המושגים האמריקני. הם פועלים ככל יכולתם שלא לשקוע בבעיות האזור, ונמנעים מלגבש מדיניות כוללת וארוכת טווח לטיפול בבעיותיו. אבל כשארה"ב מחליטה לעשות מעשה, מוטב שלא להימצא על מסלול התנגשות עם הנחישות ועם העוצמה שהיא יכולה לגלות. כך גילה סדאם חוסיין בשעתו, וכך עתידים לגלות גם האיראנים.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
