חוק הלאום נולד במכון לאסטרטגיה ציונית לפני יותר מעשור. לנוכח הקרע ההולך וגדל בציבור הישראלי, במחלוקת על גבולות הארץ, ההתנחלויות, השלום והביטחון, נועד החוק לאחד את כל הגורמים הציוניים סביב ההסכמה המשותפת הרחבה על מהותה של ישראל, בכל גבול שהוא, כמדינת הלאום של העם היהודי. החוק נועד לעגן מחדש את העקרונות המשותפים לציונות על כל זרמיה, מעל ומעבר לכל המחלוקות ביניהם, כפי שעקרונות אלה באו לידי ביטוי במגילת העצמאות.
הגרסה המקורית של הצעת החוק היתה הרבה יותר מרחיקת לכת מהגרסה הנוכחית, שרוככה לאורך השנים והדיונים. החוק הוצע בזמנו לראשת האופוזיציה ציפי לבני, על מנת שהיא תעלה אותו. לבני התלהבה. מאוחר יותר היא קיבלה רגליים קרות - אולי פזלה לגרעין הבוחרים שלה (ה"בייס") - וחזרה בה. היום היא נושאת הדגל של ההתנגדות לחוק בגרסתו המעוקרת והמרוככת. ציפי לבני אינה הנושא; התנגדותה היא סימפטום לסיפור העצוב של השמאל הציוני בעשור האחרון.
הצעת החוק עוררה בתחילה התנגדות, שהתמקדה באמירה שזה חוק מיותר, ושהכתוב בו מובן מאליו ואין בו צורך. בהדרגה אימצה ההתנגדות אידיאולוגיה זרה, המטילה דופי בציונות. הרעל הפוסט־ציוני, המציג סתירה, כביכול, בין היות ישראל מדינה יהודית ובין היותה מדינה דמוקרטית, חלחל בקרב השמאל הציוני, עד שהוא החל להציג את החוק ככזה שפוגע במהותה הדמוקרטית של המדינה.
על פי המסר הזה, המרכיב היהודי והדמוקרטי מנוגדים, וקיים משחק סכום אפס, שבו ככל שהמדינה יותר יהודית היא פחות דמוקרטית ולהפך. זאת בניגוד להיגיון הציונות, שלפיו המרכיב היהודי והדמוקרטי הם כלים שלובים.
פתאום, האמיתות הבסיסיות ביותר של הציונות ושל מגילת העצמאות, הפכו בתוך השמאל הציוני ל"לאומנות", אם לא "גזענות". "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל" - האם ההגדרה הזאת, לב ליבה של הכרזת העצמאות, היא פסולה, לאומנית, גזענית? האם ניתן היה להכריז היום הכרזה כזו? איך זה קרה שתנועת העבודה, שכל מהותה וכל ההיסטוריה שלה הן התיישבות יהודית, מיקדה את עיקר חיציה דווקא בהתיישבות היהודית, שלפתע הפכה בעיניה ל"גזענית"?
אין בחוק הזה שום פגיעה, ולו הזעירה ביותר, בצביונה הדמוקרטי של המדינה, וגם לא בזכויותיהם ובמעמדם של ערביי ישראל. נכון, החוק אינו מציין את זכויות המיעוטים, כי זה לא הנושא שלו. החוק הזה אינו החוקה כולה, אלא רק אחד מנדבכיה. במכלול החוקה, מעוגנות זכויות הפרט של כל אזרחי ישראל, ללא הבדלי דת ולאום, בחוקי יסוד כמו כבוד האדם וחירותו, ובחוקים אחרים שנחקקו ולבטח עוד ייחקקו. החוק הזה עוסק בהגדרת מהותה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.
אינני שמח עם קבלת החוק החשוב הזה; מכיוון שהחוק, שנועד לבטא את הקונצנזוס הציוני, התקבל בהתנגדות של קרוב למחצית חברי הכנסת. התנגדות המחנה הציוני ויש עתיד לחוק היא ליקוי מאורות. מפלגת העבודה מקעקעת את יסודותיה. אורי הייטנר
