הפיגועים שביצעו ארגוני הטרור הפלשתיניים לאורך השנים נגד ישראל, הסבירו בהצלחה יחסית את צעדי ההתגוננות והתגובות של ישראל. במסגרת התגובות לטרור חוסלו תאי מחבלים מתאבדים, יורטו טילי קסאם, פוצצו מנהרות טרור, ובימים אלה הודפת ישראל תהלוכות ה"שיבה", מתמודדת עם בלוני נפץ, עפיפוני תבערה וקסאמים ובמקביל נאלצת להילחם בצביעות בינ"ל הקוראת "למידתיות" בתגובות ובחתרנות פלשתינית ובוגדנית מבית.
על רקע מאבק זה געשה הארץ נוכח אשרורו של חוק הלאום - כצעד הגנה אופרטיבי - ברוב מכריע בכנסת. שעה שישראל סוכרת פרצות בפני מזימות הטרור הפלשתיני, הפושטות ולובשות צורה, קמה לה במקומותינו מקהלת המקטרגים המסורתית וטוענת, כי חוק הלאום, המגדיר את ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, הוא "גזעני, פשיסטי, מפלה, דקלרטיבי וריק מתוכן". כיצד הפכו המשנאים החלטה דמוקרטית לגיטימית - להצהרה "פשיסטית"?
שיט קצר בנהרות ההיסטוריה וכתבי שלוש הדתות המונותיאיסטיות אמור היה להזכיר לכולנו את הטבעי והלגיטימי ביותר: אין חדש בחוק הלאום היהודי. מעולם לא היתה כאן מדינה פלשתינית, אך מדינת היהודים היתה גם היתה, ושלוש הדתות ניבאו כי קום תקום. אך בשום פרק בכתביהן לא מוזכרים הפלשתינים, אלה שבגדו במארחיהם בכוויית, בירדן, בסוריה ובלבנון (ועתה במדינתם - ישראל), ולו ברמז.
ההיסטוריה מזכירה את החלטת החלוקה מכ"ט בנובמבר 1947, העוסקת במדינה יהודית לצד ערבית בארץ ישראל (שום "פלשתין"). כזכור, הערבים סירבו להצעה. למרות מאמציהם הצבאיים להשמידנו נחתמה מגילת העצמאות, שהגדירה את ישראל כמדינה יהודית והתחייבה לשמור את השוויון והזכויות של נתיניה האחרים.
אפילו ערפאת - באחד מנאומיו סביב "אוסלו" - הצהיר כי ישראל היא יהודית. מדוע איפה צריך את חוק הלאום? הסירוב הערבי למדינה היהודית ב־1948 והקריאה להשמידה נבע גם מסיבות מדיניות, אך בעיקר מסיבות אסלאמיות: לתפישת הפלשתינים (והאסלאמיסטים), היהודים אינם עם הזכאי למולדת, אלא עדה דתית שזעם אלוהים שורה עליה לנצח. לכן אבו מאזן מתנגד להכיר בישראל כמדינה יהודית, למרות נאצלות מגילת העצמאות שלנו.
כידוע, מדינות ערב הן אסלאמיות ומדינות אירופה נוצריות. איש אינו קורא תיגר על כך (חוץ מהאסלאם הרדיקלי השואף להפוך את הוותיקן למסגד). בעיני האומות, אין דבר כשר יותר מהניסיון (שכשל) לקבץ אספסוף מפולג וחסר היסטוריה, להגדירו כ"לאום פלשתיני" ולהקצות לו - לראשונה בהיסטוריה - מדינת לאום פלשתינית. אך מנגד, כשרוב יהודי הגדיר בכנסת את ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי - תוך שמירת שוויונם של האזרחים האחרים - יצא קצפן של האומות.
הפלשתינים, שזה מקרוב נוצרו, חלמו שישראל תובס צבאית, תוכרע בידי טרור פלשתיני, תיפול בחרם בינ"ל (כאפרטהייד) ותתפורר מבית בשל טרור האינתיפאדות, אופוזיציית השמאל, הכרעות בג"ץ ו"אירועי אוקטובר" למיניהם. בקרוס אשליותיהם ("עסקת המאה" למשל) חלמו על מדינה לאומית פלשתינית טרוריסטית "לצד ישראל", שתחסל אותה בסיוע המיעוט הלאומי הפלשתיני שבתוכה.
לאחרונה פוסחים הפלשתינים על שלב המדינה "לצידנו" ופועלים להקימה ישירות "במקומנו" באמצעות ארגוני חרם בינ"ל, נהירה דמוגרפית ואיחוד משפחות בחסות בג"ץ. מדובר במתקפה דמוגרפית (תהלוכות "השיבה" שמניע חמאס בפקודת איראן - גם כדי להקל על הלחץ כנגדה בסוריה), שבמסגרתה תובעים "ועדת המעקב" והח"כים הערבים, כי תוקם מדינה פלשתינית "לאומית" והמיעוט הערבי בישראל יוגדר כמיעוט לאומי פלשתיני בדלני.
לתפישתם, לאום פלשתיני מותר; לאום יהודי - אסור. כך תתמוסס ישראל ותהפוך ל"מדינת כל אזרחיה" - ואחר כך ל"פלשתין". לפיכך, חוק הלאום המאשרר את מגילת העצמאות אינו הצהרתי בלבד אלא מעשי. החוק מגדיר את ישראל כמדינת "הלאום" של היהודים ובולם את תוכניות הפלשתינים. נראה את בג"ץ מבטל זאת...
