יהדות אנגליה ניצבת בפני סכנה אמיתית

לפני יותר מעשור התרעתי, שהפסיביות של ההנהגה האנגלו־יהודית הרסנית. מנהיגי יהדות אנגליה היו "עבריים מפוחדים, שמטרתם העליונה להימנע מלטלטל את הסירה". 

כשראש עיריית לונדון, קן ליווינגסטון, פלט אמירות אנטי ישראליות ואנטישמיות, ההנהגה היהודית התעלמה. כשההנהגה המוסלמית קראה לביטול יום הזיכרון לשואה, הגיב ועד שליחי הקהילות באופן אפולוגטי. כשמיק דיוויס, יו"ר המגבית המאוחדת לישראל דאז, הכריז שישראל נמצאת בסכנת הפיכה ל"מדינת אפרטהייד", נמנעה ההנהגה היהודית מלגנותו. 

כשמלאני פיליפס חזתה את הסכנות הניצבות בפני החברה הבריטית כתוצאה מההגירה המוסלמית, תייגו אותה המנהיגים היהודים כקיצונית. פחות מעשור לאחר מכן, התברר שתחזיותיה היו מאופקות לעומת המציאות.

הקהילה הוכתה בהלם כשמפלגת הלייבור בחרה כמנהיגה את ג'רמי קורבין. קורבין מתקשר עם אנטישמים ומכחישי שואה, ותומך ב־BDS ובקבוצות טרור כחמאס וחיזבאללה. 

חברי פרלמנט רבים מהלייבור השמיעו הערות אנטישמיות, חלקם הושעו. המפלגה התעקשה לדלל את הגדרת האנטישמיות בהשוואה למקובל. כתוצאה מכך, היהודים ערקו מהלייבור בהמוניהם. המצב מדאיג במיוחד. יהדות בריטניה ניצבת מול איומים חמורים. ייתכן שראש הממשלה הבא יהיה אנטישמי מוחלט.

סכנה נוספת לקהילה היהודית היא האווירה מבית. קבוצות קיצוניות כמו "יחד" מבקרות את ישראל תדיר. יותר מ־500 יהודים חתמו על עצומה המגנה את ועד שליחי הקהילות שנזף בחמאס, ונמנע מלגנות את ישראל על שהרגה את אלו שניסו לחדור את גבולותיה.

אך ההתפתחות המדאיגה ביותר היא מעמד הדור הצעיר. האנטישמיות בקמפוסים הגיעה לרמות שיא. סטודנטים יהודים נמנעים מעימותים עם אנטי ישראלים, ויהודים מסורים מרגישים צורך להשמיע ביקורת פומבית כלפי ישראל. בחודש שעבר, כ־50 צעירים הפגינו נגד ישראל מחוץ לפרלמנט, אמרו קדיש לזכר הטרוריסטים ההרוגים של חמאס, והאשימו את הקהילה היהודית בכך שלא גינתה את "הכיבוש הישראלי והכוח הבלתי מידתי של המשטר הישראלי".

רובם היו חברים בארגון הנוער הרפורמי "נצר", המתיימר להיות ציוני. אחת מהם, נינה מוריס־אוונס, מונתה להוביל סיור נוער בישראל, אך נפסלה בשל הפעילות הזאת. הדבר הוביל לעצומה שיועדה להנהגה היהודית מצד כמאה חתומים, "מנהיגי עבר והווה ממגוון תנועות נוער ציוניות" שהתחייבו לתמוך במגוון נרטיבים, ובתוכם אלו המבקרים את ישראל.

רוב החתומים היו מ"נצר" והם פעלו באישור רבניהם. גורמים אלו זוכים לתמיכת מנכ"ל המפלגה השמרנית, שגינה את "המבקשים לפסול משתתפים בקדיש מתפקידיהם". התגובה מצד ההנהגה הייתה דוממת.

העיתון ג'ואיש כרוניקל הודה, שרוב היהודים יחשיבו את תפילת הקדיש על מחבלי חמאס כמעוותת, אך טען שהמכתב הפתוח משקף "שינוי מהותי פוטנציאלי בקהילה". באווירה זו של אנטישמיות גלויה בלייבור וחינוך לקוי של בני הנוער הציוניים, ניצבת ההנהגה היהודית מול האתגר הגדול ביותר שלה. במידה שתיכשל, כל שיישאר מיהדות בריטניה יהיה אסופות של קהילות חרדיות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו