בעיר דרעא בדרום סוריה, שבה פרצה המהפכה הסורית לפני יותר משבע שנים, הוכרז בסוף השבוע שעבר על קבורתה. המורדים שהחזיקו בעיר וסביבותיה הניפו דגל לבן ונכנעו לכוחותיו של בשאר אל־אסד. מלכתחילה לא היה להם כל סיכוי, לנוכח המתקפות האוויריות של המשטר הסורי, ובעיקר של בעלי בריתו הרוסים.
לא פחות מכרעת בעבור המורדים היתה מה שכינו "בגידתה" של ארה"ב. זו התחייבה בהסכם לפני כחצי שנה, לערוב למורדים ולהגן עליהם; ברגע האמת העדיפו האמריקנים לרקוח עסקה עם פוטין, ולהניח לסורי להשתלט על דרום סוריה ורמת הגולן.
ישראל קיבלה בהשלמה את שובו של אסד לגדר הגבול בגולן. ממילא אין לה יכולת לעצור אותו, זולת התערבות צבאית, שהיא נמנעה ממנה עד כה, בצדק. לבד מכך, לאורך ארבעת העשורים האחרונים הקפידו בשאר וקודם לכן אביו, לשמור על השקט בגבול. כך עשה גם משפרצה המלחמה, וישראל תקפה בשטחו מטרות של איראן וחיזבאללה.
אסד ניצח במלחמה בסוריה, אלא שניצחונו חסר. תידרשנה לו שנים רבות לשקם את המדינה ובמיוחד את צבאו. בינתיים, נתון גורלו בידי בעלי בריתו שהוא חייב להם את ניצחונו - רוסיה של פוטין, ולא פחות מכך, איראן וחיזבאללה. דומה שכאן טמון המלכוד מבחינת ישראל: לא רק אסד עתיד לשוב לגדר הגבול; הפעם נמצאים מאחוריו גם שלוחיה של איראן.
אמנם ישראל תובעת להרחיקם מהגבול כשלב ראשון, בדרך להרחקתם מסוריה, אבל תביעותיה נענו במוסקבה ובוושינגטון בהנהון ובאהדה ולא בהסכמה ובמחויבות. נהפוך הוא, על כל הצהרה בכיוון כזה באה הצהרה מנוגדת; למשל, הצהרת משרד החוץ הרוסי, שלפיה הנוכחות האיראנית בסוריה לגיטימית, וכי לא ריאלי לצפות שתפנה את כוחותיה. נראה אפוא שאיש אינו רוצה או יכול לסלק את האיראנים - לא מהגבול ולא מסוריה בכלל. הם לא השקיעו עשרות מיליארדים ואלפי חללים בסוריה, רק כדי להסתלק ממנה כך סתם לבקשתה של ישראל.
האתגר לישראל מתעצם לנוכח המגמה המסתמנת, שפניה של איראן לעימות כולל, ולכל הפחות לכיפוף ידיים כוחני ואלים עם דונלד טראמפ. האיראנים כבר הזהירו שאם ינסה הנשיא האמריקני לחנוק אותם ולחסום את יצוא הנפט, הם יגיבו בכוח וישתקו את יצוא הנפט ממדינות המפרץ הערביות אל המערב. איום בוטה וחסר תקדים כזה לא הגיע מפי זוטר במשמרות המהפכה, אלא מפי הנשיא רוחאני, שאמור לייצג את הזרם המתון במדינה. אלא שהלחץ הנורא שבו נתונים האיראנים, והחשש מצעדיו של טראמפ, הותירו בידם את נשק האיומים.
ספק אם איראן מבקשת באמת עימות צבאי ישיר עם ארה"ב במפרץ; זהו תרחיש מסוכן ויקר מדי בעבורה. לעומת זאת, עימות מוגבל בגולן מול ישראל, במעורבות עקיפה של איראן, עשוי לשדר את המסרים המרתיעים לטראמפ ולבעלי בריתו, ולהקל על האיראנים לקדם עסקה שבה יובטח השקט בגולן, יחד עם הסרת העיצומים המכאיבים שהטילו עליהם האמריקנים.
שובו של אסד לגולן אינו מבשר אפוא בהכרח את שובו של השקט לאזור. האיראנים עלולים להפוך את האזור למגרש משחקים - לא רק מול ישראל אלא גם מול ארה"ב, למרות שישראל ניצבת לפי שעה לבדה בחזית העימות, ועליה תוטל המשימה לעצור את איראן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו