1. המפגש על טהרת הכדורגל הלטיני הבטיח וקיים. ברזיל ומקסיקו סיפקו משחק מעניין, קצבי ועשיר באירועים, שבסיומו הסלסאו חיזקה את מעמדה כמועמדת הבכירה לזכות בגביע העולמי.
ברזיל מתחזקת ומשתפרת ממשחק למשחק והיום (ב) בסמארה היא הרשימה מאוד במחצית השנייה. זה מתחיל בעוצמה הגדולה שלה בחלק האחורי. כל השדרה המרכזית, עם טיאגו סילבה הנהדר ומירנדה במרכז ההגנה, וקאסמירו ופאוליניו העוגנים של הקישור, נותנים לברזילאים הרבה שקט וביטחון. הם חזקים ומנוסים ומקסיקו התקשתה להגיע לאיום ממשי על השער. אליסון לא עמד במבחנים מיוחדים, אבל החבורה שלפניו יודעת שיש על מי לסמוך.
מבחינה אישית, אחרי שלאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו כבר לא בסביבה, יש תחושה שזה הטורניר של ניימאר. האיש שעיני ברזיל נשואות אליו סיפק את התוצרת עם שער ובישול והרבה פעולות טובות. ניכר עליו שהוא נהנה מהמשחק, בעיקר במחצית השנייה, וכשהברזילאים נהנים, זה יכול להיות מהנה לאוהדיה ומענה ליריבותיה.
ניימאר הוא איש המשחק, אבל צריך לשים לב גם לוויליאן, שבמחצית שנייה אדירה עשה הבדל גדול. הקיצוני של צ'לסי חתך את ההגנה המקסיקנית עם יכולת אישית גדולה, כולל בישול ענק לשער הראשון. נוסף על כך, האיכות של קוטיניו, ז'סוס ופירמינו, שעולה מהספסל, נותנת לצ'יצ'ה הרבה אפשרויות. המאמן ראוי למחמאות על הכנת הנבחרת, על הגיבוש שלה ועל ניהול משחק מצוין. יש מקום לאופטימיות בריו דה ז'ניירו. הסלסאו אמנם עדיין לא בשיאה, אבל איפה הנבחרת הזו ואיפה הנבחרת שהתרסקה במונדיאל הביתי.
2. מקסיקו נוסעת הביתה גאה מאוד. האכזבה שלה לא צריכה להיות מהמשחק בשמינית הגמר, אלא מההפסד לשבדיה שגרם לה לאבד את המקום הראשון בבית, מה ששלח אותה למלתעות הסלסאו. מקסיקו רצתה והשתדלה, אבל הנבחרת הנהדרת של חואן קרלוס אוסוריו, שכושלת באופן מסורתי לצלוח את שמינית הגמר (הדחה שביעית ברציפות בשלב זה), נתקלה במשוכה גבוהה מאוד. היא נשארה נאמנה לסגנון ההתקפי והמלהיב שלה, שלחה הרבה שחקנים קדימה, אבל למצבים אמיתיים היה לה קשה להגיע מול ההגנה המאורגנת בצהוב.
החבורה בירוק היתה הקבוצה הדומיננטית בחלק הראשון של המשחק עם עדיפות בהחזקת הכדור, פעולות קבוצתיות טובות וניסיונות לייצר מצבים דרך פעולות אישיות של ולה ולוסאנו, אבל זה לא הספיק כי היא לא היתה מספיק תכליתית והחלטית בפעולה האחרונה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו