רונאלדו? מסי? טוב שהם הלכו

1. שלשום, אף יותר מהיום שבו גרמניה התרסקה מול דרום קוריאה והודחה לראשונה בתולדותיה כבר בשלב הבתים - רצף האירועים מקשה עלינו להפנים ולעכל את גודל (או קוטן) השעה - היה היום המשמעותי ביותר עד עכשיו במונדיאל. 

בגלל מי שהם והפיכתם לאורך השנים להרבה יותר גדולים מהקבוצות ומהנבחרות שלהם, הדחתם של לאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו נתפסת יותר כהדחה שלהם, מאשר כהדחתן של ארגנטינה ופורטוגל. 

בישראל, למשל, נכתב במקום מסוים שמדובר ב"סנסציה". באמת? ארגנטינה בקושי שרדה את שלב הבתים, ומבחינת איכות היא הרחק אחרי ברזיל, צרפת, אורוגוואי, ספרד, קרואטיה, קולומביה ואולי גם אנגליה, שווייץ ושבדיה. 

זה אומר שהיא שווה מקום 10-9 בגביע העולמי. אם היתה מנצחת את צרפת, זו באמת היתה חתיכת סנסציה. אבל אנחנו שבויים בדימויים שלנו. 

לפורטוגל לפחות היה מונדיאל מכובד, וההתנהלות הקבוצתית סביב כריסטיאנו רונאלדו אחרת מזו סביב מסי בנבחרת שלו. להפסיד לאורוגוואי זו ממש לא סנסציה, אבל פורטוגל, שתמיד מוערכת פחות בלוחות ההימורים, היא נבחרת הישגית שנתנה הופעה ראויה בשבועיים האלו.

2. הדבר המשמעותי הטוב היה ניצחונה הגדול של צרפת, עם הסגל המעולה והאיכותי שלה. הדחה אפשרית שלה, כפי שזה נראה בדקה ה־48 בקאזאן, היתה כמעט כתם מוסרי על המשחקים ברוסיה. 

אבל דידייה דשאן, שחטף עד עכשיו על שלב בתים מנומנם, בנה נבחרת צעירה מסודרת ובעיקר קרת רוח שנדרשה ל־11 דקות כדי להבקיע שלושה שערים שחשפו את כל חולשותיה של היריבה, אבל בעיקר נתנו במה של פעם בחיים, פעם ראשונה במונדיאל, לקיליאן אמבפה, ילד בן 19 שלפני שיצא לרוסיה קרא בוודאי את מילותיו של יעקב רוטבליט והפנים - אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום!

צרפת היא האנטיתזה של התזה שהציגה ארגנטינה. אפילו בדקות של התוצאה המופרכת - 1:2 לאלביסלסטה - דשאן המשיך לשבת על הספסל, מקרין לשחקנים שלו שקט נפשי וביטחון, בעוד בצד השני התרוצץ סמפאולי בשגעת והוסיף קיסם למדורה.

3. מתברר שהמונדיאל ברוסיה לא נועד למסי ולרונאלדו. גם בעידן המובהק של האינדיבדואליזם, שניהם מטילים צל ענק על גדולים אחרים כמו אדינסון קבאני ולואיס סוארס, שמראה כמה קבוצתי הוא יודע להיות, ובעיקר הכוכבנות האישית לא פוגעת בכלום במחויבות שלו למולדת. 

לא יודע אם מסי יחזור לגור יום אחד בארגנטינה - הוא עזב לברצלונה בגיל 9 - אבל קבאני ואפילו כריסטיאנו רונאלדו יחזרו יום אחד לחיות בארצם. כמו מראדונה המזעזע הזה, שב־2 ביולי של מונדיאל 1982 בספרד, היום לפני 36 שנה, כשעוד היה כדורגלן עצום, לא יכול היה לשאת את זה שברזיל מובילה עליו 1:3, אז הוא הכניס לסוקראטס בעיטת קראטה וחטף כרטיס אדום. 

לא שזו דוגמה יפה למשהו, אבל לאחד כמו מסי זה לא היה יכול לקרות. וזה אולי ההבדל בין להביא גביע או לא.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו