פתאום כולם מרחמים על עזה. שר הביטחון אביגדור ליברמן - שהכריז רק לפני חודש ש"מספיק עם כל מיני הזיות ואשליות ששיפור המצב הכלכלי יביא להפסקת הטרור" - עושה בדיוק ההפך, ומסכם עם קפריסין על הקמת נמל באי עבור העזתים.
ראש הממשלה מודיע כי "ישראל תמשיך לחפש דרכים לשפר את המצב ההומניטרי בעזה". שר האנרגיה, יובל שטייניץ, מוזמן לבית הלבן כדי לסכם עם קושנר וגרינבלט על פיתוח שדה הגז של עזה ועל "פתרונות שיקלו את המצב ההומניטרי, בכלל זה אספקת חשמל ומים".
מעל כולם, אלה יועציו המיוחדים של הנשיא טראמפ, שההצהרות הפומביות המעטות שלהם מנוצלות כדי לדבר על עזה. "מה שקורה בעזה עצוב מאוד. המצב ההומניטרי שם התחיל הרבה לפני שהנשיא טראמפ החל את תפקידו, אך עדיין עלינו לעשות מה שביכולתנו לשפר אותו", אמר ג'ארד קושנר לפני שבועיים בראיון לעיתון הערבי "אל־קודס". השליח ג'ייסון גרינבלט משתמש בעיקר בטוויטר כדי לציין את המצוקה בעזה, אף שהוא עושה זאת תוך הפניית אצבע מאשימה לחמאס.
אלא שכאן נעוץ לב העניין. כל עוד חמאס שולט ברצועה, תוקפנותו כלפי ישראל לא תפחת גם אם מחר עזה תשגשג. די והותר צמתים היסטוריים, מההתנתקות ועד הימים שלאחר צוק איתן, הראו זאת. המחשבה ששיפור תנאי החיים בעזה יפחית מעוינות העזתים לישראל אינה אלא אשליה. מי שאינו בטוח בכך צריך לשאת את מבטו מזרחה.
בעצם הימים האלה מתחיל השלטון האיראני לסבול מזעזועים פנימיים, משום שעיצומים אמריקניים חונקים את כלכלתו. העם האיראני משלם על פשעי מנהיגיו, אך לפי שעה לא נמצאה דרך טובה אחרת - למעט מלחמה - להצר את צעדיו של משטר אלים ותאב התפשטות.
ישראל תומכת נלהבת של הלחץ הכבד על איראן. נתניהו נלחם מלחמת חורמה בהסכם הגרעין עם איראן, בין היתר משום שהמיליארדים שאיראן קיבלה מאובאמה כחלק מההסכם לא הופנו לשיפור תנאי העם האיראני, אלא להגברת תוקפנות האייתוללות במזרח התיכון.
זה מה שצפוי בעזה. כל הקלה הומניטרית ברצועה רק תפחית לחץ מחמאס ותאפשר לו לגזור קופונים מהכסף שייכנס. היא תקל עליו לשפר את יכולותיו הצבאיות, כפי שהוא עושה מאז שישראל חידשה את אספקת המלט והמצרכים לעזה, לאחר צוק איתן. חרף העובדה שישראל גילתה גישה אנושית מאוד, חמאס מזוין כיום מכף רגל ועד ראש. ביטחון ישראל, לא רק שלא שופר, אלא הורע.
לכן, היחס לרצועת עזה ולחמאס צריך להיות בדיוק כמו היחס לאיראן ולאייתוללות. לא הקלות, לא שיפור ולא התחשבות, אלא חנק קשה עד שיישבר. עם כל הצער על התושבים הסובלים, בדיוק כמו במקרה האיראני, אסור להפחית מהלחץ על הרצועה. ההפך הנכון. ישראל וארה"ב צריכות לנהוג כלפי עזה והמשטר הסורר שמנהל אותה באותו אופן שבו הן מתנהגות כלפי איראן והמשטר המטורף שמנהל אותה: לחתור להפילם.
תושבי עזה, כמו אזרחי איראן, הם בחלקם קורבנות של משטר אלים וחשוך, שמאמלל את בני עמו ומגשים על גבם חזונות אפוקליפטיים להם בעזה ולישראל. בשני המקרים, התרופה אינה פשרנות ונאיביות, אלא קיצוץ ראש הנחש בטהרן וקיצוץ זנב הנחש בעזה. אחרי ככלות הכל, מדובר באותו נחש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו