1 קבאני בדקה ה־90, אל־דווסארי בדקה ה־95, קרוס בדקה ה־95, סון בדקה ה־93, בטשוואי בדקה ה־90, חזרי בדקה ה־93, קוטיניו ב־91, ניימאר ב־97, ראקיטיץ' ב־91, חימנס ב־89, צ'רישב ב־90, רונאלדו ב־88 וקיין בדקה ה־91. בסך הכל 13 שערים שנכבשים ברגע האחרון. מה זה אומר? שאי אפשר ללכת להשתין עד השריקה האחרונה.
קשה לשזור מכנה משותף אחד לכל שערי הנעילה האלו. ערב הסעודית ניצלה מפח נפש של מצרים, שלא הצליחה לייצר יתרון איכותי, והשיגה ניצחון יוקרתי, קוסטה ריקה הגיעה מותשת לשניות האחרונות מול ברזיל, הקרואטים רק זרו מלח על פצעיו של מסי, רונאלדו הכניע לבדו את ספרד הענקית, וקרוס שוב לימד, הפעם את השבדים, שכשמשאירים חריץ, הגרמנים עוברים גם דרכו.
2 סביר להניח שזה יהיה המונדיאל האחרון של לאו מסי. שלשום הוא היה בן 31, והוא לא יוכל בגיל 35 להיות פחות טוב, סרח עודף עבור מיליארדי מעריציו בעולם, שצרבו אותו בתודעתם כגדול מכולם.
נבחרת ארגנטינה היא 1,000 שקי תפוחי אדמה על הכתפיים שלו. היא הופכת אותו לשחקן הרבה פחות טוב ומשפיע, לא דומה בכלל לקריירה העצומה שלו בברצלונה. לפני ארבע שנים בברזיל, ארגנטינה שרדה את שלב הבתים רק בזכותו, והגיעה לגמר נגד גרמניה עם כדורגל של נגרים. לרוסיה היא הגיעה פגיעה ומותשת, עם עריפת ראשים סיטונאית של מאמנים והיסטריה מוחלטת בסביבת העבודה שלה - מראשי ההתאחדות, המאמן והתקשורת.
ההזיה הגיעה לשיאה אחרי החורבן מול קרואטיה, כשלואיס ססאר מנוטי, המאמן שהוביל לזכייה בגביע ב־1978, האשים כמובן את התקשורת, ואולפן טלוויזיה עמד דום לזכרו של הטבח שביצעו מודריץ' וחבריו בשחקנים של סמפאולי, שרץ על הקווים כאילו הוכש על ידי נחש.
אבל זו ארגנטינה, ואנחנו בישראל לא באמת מבינים את ההיסטריה, הדחיפות והבהלה, כי הכדורגל אצלנו הוא חוג, ואצלם הוא באמת דת של הכל או לא כלום. לא סתם אמיר קוסטריצה, במאי קולנוע שבא מסרביה, ארגנטינה של הבלקן, הגיע עד לדייגו מראדונה ועשה עליו סרט.
מאז שארגנטינה לא הגיעה לשחק בירושלים, מתנהל כאן נגדה ונגד מסי, השחקן הכי אהוב בישראל (יותר מאבי נמני וערן זהבי), מסע שיסוי ושמחה לאיד, שהגיע אפילו עד מיניסטריון הספורט שלנו. ארגנטינה לא הגיעה לשחק כאן כי אף על פי שההתאחדות המרוששת שלה נזקקה לכסף הגדול שהיתה אמורה לקבל, היא היתה, כמו שאנחנו רואים עכשיו, היסטרית, לחוצה ולא מוכנה.
ישראל לא עניינה אותה, והיא ידעה שנסיעה מהמחנה בברצלונה לישראל בתנאים הרעים האלו, בתוספת הניסיון לייצר הון פוליטי על גבה, יוציא אותה מהמסלול. מבחינתה היא עשתה את המעשה הנכון, אף על פי שזה נראה מאוחר מדי.
אני לא אוהד של ארגנטינה, אבל מונדיאל 2018 לא זקוק לתמונות של מסי עם טרולי בסוף השבוע בשדה התעופה במוסקבה, בדרך הביתה, אלא למשחק תקומה הערב נגד ניגריה. ארגנטינה לא תגיע עד הסוף - היא לא גרמניה - אבל על השירות המיתולוגי שהעניק מסי ליקום מאז שאנחנו זוכרים אותו, מגיע לו הרבה יותר מלגלגל אותו סתם ככה לפח האשפה של ההיסטוריה. Vamos Messi.
