מול טרור העפיפונים ישראל פועלת בדוקטרינת התשה, שהיא היפוכה של דוקטרינת ההכרעה המסורתית של צה"ל, שאפשרה את ניצחונותיו הגדולים. בדוקטרינת התשה הניצחון מבוסס על הרתעת האויב (ללא הכרעתו הפיזית) באמצעות התשתו ושחיקתו, בעיקר הנפשית, בתהליך ממושך.
מקור עוצמתו של חמאס הוא המשפט הבינלאומי, המבוסס על ערכי אתיקת קידוש החיים היהודית־נוצרית. אך חמאס מפר את חוקי המשפט הזה בריש גלי באמצעות הפעלת פצצות אדם, מגינים אנושיים, "בונגולורים אנושיים" לפריצת גדרות, שיגור עפיפונים ובלוני תבערה לשטחים אזרחיים, הפיכת בתי ספר ובתי חולים למתחמים צבאיים וכדומה. ישראל, שמחויבת לציית לחוק הבינלאומי, מוצאת עצמה חסרת אונים עם פצ"ר המתרוצץ בין לוחמיה.
כדי לנטרל את "קיר המגן" שהמשפט הבינלאומי מקנה לחמאס, ישראל צריכה לפתוח במערכה בינלאומית משולבת, דיפלומטית, אתית־תרבותית ומשפטית, אולי הקשה ביותר שניהלה מאז המערכה להשגת רוב לעצמאותה. מטרת המערכה תהיה שלילת זכותו של מפר הדין הבינלאומי העזתי (וכן חיזבאללה) לקבל את הגנת הדין הזה.
שני נימוקים להסרת חסינותו המשפטית של חמאס: הראשון, ההגנה שהדין הבינלאומי מספק לחמאס מקדמת את אתיקת קידוש המוות שלו - אתיקה הפוכה לאתיקה המערבית, המקדשת את החיים כבסיס לסדר החברתי, ושממנה נגזרו חוקי המלחמה. הנימוק השני: שמירה על חוקי המלחמה בזמן שחמאס מפרם, כופה על ישראל את אתיקת המוות הבלתי הומנית החמאסית, מה שהופך את מגַני ישראל ותומכי חמאס במערב שותפים לכפייה זו.
לא אתי להרוג ילדי אויב המשמשים "מגן אנושי" לאבותיהם, אך גם לא אתי שילדי ישראל ייהרגו במקום ילדי האויב. לא אתי להרוג "מפגינים" הרצים לעבר הגדרות בעזה, אך גם לא אתי לאפשר להם לחדור ולהרוג חיילים ואזרחים ישראלים. לא אתי להרוג ילדים המפריחים לעבר ישראל אלפי עפיפוני תבערה ונפץ, אבל גם לא אתי לאפשר את המשך מדיניות "האדמה החרוכה" של אבותיהם.
המוסר האוניברסלי, העומד בבסיס אמנות ז'נבה, מחייב את האדם להגן על חייו, שכן, אם אינו עושה זאת, הוא משתתף בהריגת עצמו, וכמו רוצחו, גם הוא עובר על "לא תרצח". הטרגדיה של ישראל היא שגם אם הריגת "הקם להורגה" היא לגיטימית - חמאס מאלץ את ישראל להרוג ילדים ונערים! כלומר, הוא כופה עליה את התנהגותו הבלתי הומנית־אנושית, המנוגדת לתרבותה המקדשת את החיים.
צריך להסביר לעולם בשפה שאינה תקינה פוליטית, שלאורך גדרות עזה מתנהלת מלחמת ציביליזציות - ליתר דיוק, מלחמה בין ציביליזציה לבין אנשים שפרשו ממנה. היא דומה למלחמה שהתנהלה לאורך "חומת אדריאנוס", ושכישלונה השליך את המערב ל־500 שנה של ימי ביניים. ישראל מגינה בעזה לא רק על חיי אזרחיה ועל אדמתה, אלא גם על ערכי החיים שאבותיה הקדמונים הביאו לעולם המערבי לפני אלפי שנים ושהקנו לו את שגשוגו.
צ'רצ'יל, משושביני הצהרת בלפור, אמר על ערכים אלה: "אנו חבים ליהודים שיטת מוסר שאפילו כשמפרידים אותה לגמרי מהעל־טבעי, היא נשארת הנכס היקר ביותר של האנושות ועולה בערכה על הסכום של כל החוכמות והלימודים האחרים. על השיטה הזאת, ובאמצעות האמונה הזאת, נבנתה כל הציביליזציה הנוכחית שלנו על חורבות האימפריה הרומית". עוד אמר, שעם הקמת המדינה היהודית, "יתרחש בתולדות העולם מאורע שיהיה מועיל וטוב מכל נקודת מבט".
מתוך מחויבות לתפקיד זה ישראל צריכה להפסיק להתגונן ולהתנצל, ולצאת לאזרחי העולם, שחלקם שרויים בבלבול מוסרי עמוק, באזהרה שתמיכה בהתנהגותם הבלתי אנושית של הפלשתינים מחזקת את תרבות המוות, גורמת להתפשטותה המהירה בעולם (כולל באירופה) ומאיימת להסיג את האדם אחורה.
ד"ר חנן שי מרצה במחלקת למדע המדינה באונ' בר־אילן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
