אני לא כזאת מפלצת

שנים אני סוחבת איתי את היד הקטנה שמחצתי בכעס, בפחד; היא לא זוכרת, אני כן • אני שונאת את עצמי על הפשע הזה • וגם: הצעת החוק לאסור צילום חיילי צה"ל תפסיק את פסטיבל הקולנוע 

עבדתי שבועיים בתור מטפלת במעון. הייתי אחת; הם היו שבעה, חצי שנה עד שנתיים וחצי. בארוחת הבוקר שחר השחיל זיתים על אצבעותיו הקטנטנות וצחק, רות אספה פירורים מהשולחן, חולת ניקיון כמו אמא שלה, מרדכי השמנמן שכב על השטיח, חותר באוויר, התאומים ישנו וצרחו, צרחו וישנו. הייתי בת עשרים. המבנה היה מלבני. באמצע אזור משחקים ומטבח. מימין ומשמאל חדרי שינה. 

משבע בבוקר עקבתי אחר השעון באישונים מורחבים. בחמישה לארבע הייתי מוסרת סודות לאיראן כדי לצאת. עשיתי כל מה שצריך. חיתולים, האכלה, גרעפסים, שטיפת פנים, שטיפת כלים, שטיפת רצפה, שירים, סיפור, יציאה לחצר, ושוב הכל. הארתי פנים כשיכולתי. לא ליטפתי; לא היה לי כוח או זמן. 

שעת ההשכבה היתה קשה. שטפתי את הכלים והרצפה אחרי ארוחת הצהריים. תינוק שמלמל העיר את אלו שנרדמו, וכמו דומינו אינסופי בכל פעם התמוטטו לי הלבנים. באותו יום הם נרדמו. כשהסתובבתי לצאת שמעתי חריקה מאחד המזרנים בעלי ציפוי הפלסטיק. מיה עמדה, אוחזת בסורגי המיטה, זורחת. עשיתי פרצוף כועס. היא התחילה לפטפט בתינוקית. התאומים זזו במיטותיהם. הייתי טבועה באימה שהם יתעוררו. התקרבתי למיטה שלה והחזקתי לה חזק את היד. השכבתי אותה בכוח. היא ויתרה. 

19 שנים אני סוחבת איתי עוד יד. היד הקטנה של מיה שמחצתי בכעס, פחד, עייפות. שמעתי שהיא התחתנה. היא לא זוכרת. אני כן. אני שונאת את עצמי על הפשע הזה, להפחיד ילדה בת שנה ועשרה חודשים כדי שתשכב לישון. שונאת שלא סיפרתי להורים שלה בסוף היום. 

החדשות הרעות מהפעוטונים הרגיעו לי את היד השלישית. ראיתי בטלוויזיה בהמות שמקללות, חובטות, מוחצות, משפילות ומכאיבות. הבנתי למה חדשות טובות לא מוכרות עיתונים: החדשות הרעות גורמות לנו להרגיש טוב יותר עם עצמנו. 

מי ששומע על אלימות, עוני, אסונות ופשעים - נועל את דלת הבית ומודה על מבצרו הטוב. מול מקרר ריק של קשישה בטלוויזיה אני שבעה. מול הורים מתעללים שנעצרים אני אם השנה. נוכח אסונות אני מנושקת בידי השמיים ועטופה. וכשגננות מתועדות מתעללות בתינוקות, המצפון החולה שלי מחלים: אני לא כזאת מפלצת (חדשות טובות אומרות לי: אמילי, את כל כך גרועה! דיווח על מתנדבים מציף אשמה, מתי התנדבתי לאחרונה? סקירת הצמיחה במשק ממרמרת: לכולם יש המון כסף). 

גם אם הייתי כלואה כל חיי במבנה המלבני ההוא לא הייתי מתיישבת על ילד, אבל אין לדעת, עבדתי שם רק שבועיים. שמעתי שאמרו שסייעת מרביצה היא קורבן, שהשכר הנמוך הוא הגורם לאלימות, שמטפלת זקוקה להכלה כי היא בתחתית שרשרת המזון והחיים תובעניים כלפיה. זה לא קשור לשכר. זה קשור למבנה פנימי. מי שיכולה לגרום כאב לפעוטה שנעמדת בלול, שלא תעבוד עם תינוקות. ומי שמסוגלת להשכיב בכוח ילדה שלא יכולה לדבר, תעשה זאת גם אם השכר יהיה גבוה פי עשרה. 

היינו כאן

הרעיון היחיד שיכול להגן על ילדי הגן הוא מצלמות. מספיקה הידיעה שמצלמה קיימת. הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה: דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים. המוסר מחייב הצבת מצלמות (אפילו אם לא יעבדו) במסגרות שבהן שוהים מי שלא יכולים לספר בעצמם על פגיעות: קשישים סיעודיים, פעוטות, חוסים בעלי מוגבלויות. 

אנחנו מצלמי־כל. הרשתות החברתיות יוצרות שכבה ארכיאולוגית שבה ביוגרפיה של פרטים ושל קולקטיב עשויה מוויזואליה. הפיכה: המילה הכתובה מתחלפת בפריים. מאגר המידע של האנושות דהיום הוא במקום אותיות - אותות. כמו האנשים שחרטו על הקיר ציורי מערות אנחנו מעלים תמונות וסרטונים, מייצרים ספר זיכרון לאחרי־מות־עצמנו: היינו כאן. 

וזאת יש לזכור: התיעוד המוסרט הוא לא מראה. הוא מתערב במציאות, מפסל אותה. מטפל סיעודי שיודע שמצולם, יתנהג אחרת. אירוע משפחתי מופק לפי מחשבות על צילומו. גם הפלשתינים והאירופאים שמציקים לחיילי צה"ל מנותבים בידי עדשה: כשהמצלמה נכבית, הפרובוקציות נפסקות. 

חיילים מחזיקים את עצמם שלא לסטור לנערות שמכות אותם. לעיתים הם שוגים, מטיחים קת של רובה באפו של מפגין. המצלמות הן מפעל תעמולה חובק גלובוס. שעות מסתובבים מתפרעי נבי סאלח סביב הג'יפים: יורקים על החיילים, מיידים אבנים, שורפים דגלים וצמיגים, מטיחים בקבוקי צבע, מצלמים מטווח אפס, מקללים, נוגעים. החיילים מתנהלים כמו משמר המלכה. המצלמה בזום־אין על החייל. כשאחד מהם ייצא מכליו, הסרטון יגיע לכל מערכת חדשות בעולם המערבי. הצעת החוק החדשה לאסור צילום חיילי צה"ל תפסיק את פסטיבל הקולנוע. תחת האיסור לא יבוצעו פשעים נגד מפגינים; הם פשוט יפסיקו להגיע להפגין. 

באצבע של סוחר הסמים

המציאות הישראלית הופכת בעלי טורים לעצבניים: מה יש להוסיף כשההתרחשויות כותבות את המסקנה. פשע אוסלו, יותר מאלפיים נרצחים, עבר על אצבע של סוחר סמים ומרגל שפל. זה הופך את הבטן. קשה לגלות את האמת אבל הרמת מסך היא השטיפה הכי טובה לאורווה. אולי נבין בהמשך את ההקשר המלא של ההתנתקות. מה עמד מאחורי הבריחה מרצועת הביטחון. למי היה אינטרס כלכלי להעביר אלפי כלי נשק למשטרה הפלשתינית. 

עוד כותרות שמייתרות פרשנים: חולדאי מבטל אירוע חד־פעמי של חב"ד, שממומן מכסף פרטי, בשל הפרדה מגדרית הצפויה בו. רציתם להיות אפיקורסים והפכתם בורים, רציתם לשמור על זכויות אדם, יצאתם חשוכים. מהעבר האחר "ועד רבני בנימין", גוף מטעם עצמו, אוסר על ראש המועצה להקים בשטחה מכינה קדם־צבאית לבנות דתיות. את הגיוס האיכותי של הבנות הדתיות לא יוכלו לעצור. גם לא להרחיב את מקומם כנותני שירות ספציפי (ייעוץ הלכתי בלבד). נשאר להם להוציא מכתבים עם נייר לוגו. 

גבר, אישה, אלוהים

כשהילדים שלי שאלו מה צריך לקרות כדי שאבא ואמא יחזרו לגור יחד, אמרתי להם שכפי ששלושה שותפים מחליטים על הקמת משפחה ולידת ילד, ואם אחד מהם לא ירצה, זה לא יקרה - כך שלושה שותפים בפירוק המשפחה. גבר, אישה, אלוהים. זוג נכנס בברית הנישואים רק מתוך רצון מלא. ראוי שיישארו נשואים רק מתוך רצון מלא של שניהם. פסק הדין שהתיר השבוע את עגונת הסרבן עודד גז הוא דרמה בעולם הפסיקה ברמת הלל הזקן. והלוואי שלא יישאר כתקדים בודד. 

"השיבה שופטינו כבראשונה ותן בלבם רוח חכמה וגבורה, רוח עצה ותושייה, להציל עשוק מיד רודף - ואישה משביה. ברוך אתה מתיר אסורים" (מתוך תפילה על העגונות, שלי פרייר ליסט).

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו