אפשר להבין את המניע לחוקק חוק שיאסור על צילום חיילי צה"ל במהלך פעילות מבצעית. צילום כוחות הביטחון בעת פעולתם אכן פוגעת בתפקוד הצבא, עלולה לסכן את חיי החיילים, ובעידן העריכה המגמתית והתקשורת העוינת - גם יכולה להוביל לפגיעה באינטרס הלאומי. הבעיה בחקיקת החוק החדש אינה בזיהוי האתגר שהוא בא לתקן, אלא במשהו אחר לגמרי: פשוט, אין צורך בחוק, וחקיקתו לא תשנה מאומה.
חישבו על כך. התנהלות חיילי צה"ל לנוכח האוכלוסייה האזרחית, היא דבר המצוי באופן בלעדי בסמכותו של הצבא. צלמים עוינים אינם האתגר היחידי שעמו מתמודדים החיילים; מה עושים כשמקללים את חיילינו? מה עושים כשדוחפים אותם, יורקים עליהם או כשמיידים אבנים? כל אלו סוגים של חיכוך ואלימות שהחחילים נחשפים אליהם על בסיס יומי. הפתרון לבעיות האלה מצוי בסמכותם של המפקדים הצבאיים. אפשר לפתור אותן באמצעות פקודות שונות - הוראות פתיחה באש או הפעלת כוח; ובמידה שיש בכך צורך, גם באמצעות קביעת כללים ע"י צווים מיוחדים של האלוף.
במסגרת הכלים הללו - שהצבא משתמש הצבא בהם מדי יום - ניתן לפתור גם את בעיות הצילום והתיעוד העוין. אלו דברים שכל צבא מתמודד אתם בכל מקום בעולם. אנשי השמאל שלנו לא המציאו את הצילום, וצה"ל לא צריך להמציא את הגלגל; רק לרצות.
החוק גם לא יועיל. יישום החוק יחזור לאותם מפקדים וחיילים, שיצטרכו ללכוד את הצלמים ולהעמידם לדין. אז מה הועילה הכנסת בחקיקתה? כיצד חוק שתחוקק הכנסת, יגרום לחיילים ולמפקדים לנהוג אחרת, בתחום שממילא נמצא בסמכותם? האם תוקם יחידה מיוחדת שמטרתה אכיפת חוק איסור הצילום? האם יוקצו תקציבים ואמצעים מיוחדים לתפיסת צלמי הטרור? ושמא תפותח תורת לחימה מיוחדת לקרבות ה"פפראצי"?
האמת היא, שצה"ל יכול כבר היום לפתור את בעיותיו; הוא פשוט אינו רוצה. צה"ל פועל כיום פעמים לא מעטות מתוך חולשה ונחיתות. הוא נמנע מלבצע דברים שנחשבו בסיסיים לפני 20 ו־30 שנה. אכיפה של שטח צבאי סגור ואיסור צילום חיילים בפעילות מבצעית - אלו היו חלק מסל אמצעי ההרתעה של חיילי צה"ל, שכבר אבדו מזמן. מי העז בעבר להרים יד על לוחם ישראלי? מי העז לקלל אותו, לירוק עליו, לסנוט בו או לצלם אותו מטווח אפס? צה"ל התמכר ל"ניו אייג'" של הלחימה הפוסט־מודרנית, התאהב ב"הכלה" ופיתח תלות מבצעית בטוויטר. מה הפלא שילדה מטופשת כמו עאהד תמימי הפכה לגיבורת "ההתנגדות"?
אני מבין את רוברט אילטוב. לנוכח אזלת היד של הצבא וחוסר היכולת של הדרג המדיני לבצע ניקוי אורוות יסודי בצבא ולשנות את המגמה - לא נותרו לחבר הכנסת אלא הכלים הפרלמנטריים, והוא עושה את הדבר היחיד שיכול.
במקום להיכנס לעוד ריב מיותר על הצהרת חוק, שלא ייצא ממנה דבר, עדיף להסתער במלוא המרץ על הקרב הרציני, הקיומי האמיתי של דורנו: המערכה על אופיו של צה"ל וביטחון המדינה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
