בלילות הקיץ החמים עדיין חולמים הפלשתינים שישראל תחוסל ע"י האינתיפאדות, חיזבאללה, איראן, ארגוני הטרור של חמאס והרש"פ, תהלוכות ה"מיליונים" ו"השיבה" והסתננויות לישראל "כמבקרים שאינם חוזרים".
שילוב הטרור עם נחשולי הדמוגרפיה ולצדם עיצומים בינ"ל על ישראל, נועדו לייאשנו. המהלך אמור להתבצע תוך הסתייעות במרי אזרחי, שיביא להגדרת ישראל כ"שטח אפרטהייד מוכה אסון וגזענות", ויצריך כוחות רב לאומיים "להגנה על העם הפלשתיני הנרדף". הניסיון להניע באו"ם דרישה לכוח בינ"ל "להגנת" הפלשתינים בעזה, כשל, למרות הגינוי הצבוע במועצת הביטחון, ללא מילת ביקורת על חמאס.
נאומי הח"כים הערבים בכנסת, מסמכי החזון של "ועדת המעקב", והאג'נדה של התנועה האסלאמית - מבהירים שמדובר במיזם התומך בטרור, מסית ל"מאורעות מרי אזרחי", קורא להצפה דמוגרפית ומניע תביעה להגנה בינ"ל על הפלשתינים.
בינתיים, בחוצפתם, תובעים נבחרי המיעוט הערבי, את מחיקת זהותה הלאומית־יהודית של המדינה. מנגד, הם תובעים הקמת מדינת לאום פלשתינית והכרה בזהותם הלאומית הבדלנית־פלשתינית בישראל. המשמעות ברורה: להם "מגיעה" הגדרה לאומית, אך היהודים - כתפישת האסלאמיסטים - אינם אלא עדה דתית ללא זכויות לאומיות.
זה החזון שהניע את "אירועי אוקטובר" 2000 "בִּפְנִים" (מילה שמתחמקת משימוש ב"ישראל") במקביל לטרור ביו"ש. ברוח זו יזמו הח"כים הערבים, ועדת המעקב ואחרים את ההתפרעויות בחיפה, שהזדהו עם צעדת השיבה של חמאס מעזה ל"פלשתין", בדרכם להשתלט על יישובי ה"עוטף".
מדובר בתכנית שמד פלשתינית, שתכליתה בידוד ישראל כמצורעת כדרום אפריקה בשעתה, תוך ניצול השמאל הישראלי הצבוע והמתחסד, חולשת האכיפה ובערות הפקידים, בג"ץ התלוש מהמציאות ולחץ אירופי ובינ"ל הניזון משנאת יהודים.
לאחר שמאמצי החקיקה בסוגית "איחוד המשפחות" נדחו ע"י בג"ץ, עלה שוב הנושא בכנסת, והאבסורד נחשף: בעוד הרשימה המשותפת דורשת שזוגות פלשתיניים מעורבים (ישראלים שנישאו לתושבי חוץ) יממשו אזרחותם ומגוריהם דווקא בישראל ולא בשטחי הרש"פ "המשוחררים", הם טוענים שישראל היא "מדינת אפרטהייד גזענית" ודוחים בצווחנות גם את ההצעה ששטחי ה"משולש" יועברו לשליטת הרש"פ ו"ישוחררו" במסגרת חילופי שטחים לשלום. המניע להתעקשותם להימצא דווקא תחת "שלטון הגזענות והעושק הציוני" ברור.
דא עקא, בעוד שבג"ץ מרשיע טרוריסטים למרות "זכות המחאה והעיסוק", הרי שביחסו לחקיקה המתגוננת כנגד הטרור הדמוגרפי, לוקה בג"ץ ברגישות "אוניברסלית" יתרה ל"כבוד האדם (הפלשתיני) וחירותו". הוא לא מזהה את "איחוד המשפחות" כחלק מהמאמץ להשמדתנו (ח"כ דיכטר הצביע לאחרונה על הקשר בין אלה שזכו לאיחוד משפחות לעלייה בפיגועי טרור). בכך פוגע בג"ץ בכבוד האדם היהודי, חירותו וזכותו לחייו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
