חלק גדול מהממסד הדיפלומטי הבינלאומי, במיוחד זה האירופי, יחד עם התקשורת הליברלית הממוסדת, חוזרים ללא הפסק מאז בחירת דונלד טראמפ לנשיא, על פרשנות אחידה ביחס למדיניות החוץ האמריקנית, ולפיה מדובר בגישה המבטאת בורות, קפריזיות, חוסר תחכום, ובקיצור: שיגעון. אולם מבט על מדיניות ארה"ב בהנהגת טראמפ מציג דווקא עקרונות ברורים וגישה עקבית, הניתנים להגדרה כ"דוקטרינת טראמפ". הבה נבחן, האם שיגעון או היגיון.
ברור, שגישת טראמפ אינה מבוססת בראש וראשונה על מחקרי מדיניות מפורטים, הערכות מצב טקטיות או ניתוחים מלומדים אלא על עמדה יסודית - בנוגע לטבע האדם ולטבען של מדינות - שממנה נגזרת המדיניות. זו עמדה המאמצת חשד בריא כלפי המניעים והשאיפות של כל האנשים והמדינות, ובד בבד גורסת קרבה ושיתוף פעולה עם בעלי ערכים ואינטרסים משותפים. ניתן להגדירה עמדה לאומית־שמרנית.
על עמדה זו התבססה ראיית העולם של מנהיגים כמו רייגן בארה"ב, תאצ'ר בבריטניה ושמיר בישראל. היא הביאה לכך שמנהיגים אלה הגיעו לעמדות דומות באותם נושאים, ושגם כשהיו חילוקי דעות - הם נתפסו כמריבה בתוך המשפחה, השונה מהותית מהיחס כלפי יריבים.
גם העמדה ההפוכה לגישה הלאומית־שמרנית מבוססת ביסודה על השקפה ביחס לטבעם של בני אדם ומדינות. בגישה זו החזיקו בוש האב ואובאמה בארה"ב, בלייר בבריטניה, קברניטי אוסלו אצלנו, ומבטאיה המובהקים הם ראשי האו"ם והאיחוד האירופי. היא גורסת שבני אדם ומדינות מוּנָעים בעיקרם מרעיונות שוחרי טוב וצרכים חומריים. לכן ניתן להגיע כמעט תמיד להבנות, שיהיו לתועלת הדדית. ניתן להגדירה עמדה בינלאומית־ליברלית.
גישה זו גרסה שהמערב אינו יכול לנצח במלחמה הקרה, והצדיקה את הסכמי אוסלו והסכם הגרעין עם איראן. הביטוי המוזר ביותר לגישה זו - בשל חוסר נכונותה להכיר בעליונות האינטרס הלאומי - הוא נכונותה לראות במשטר האיראני שותף ראוי בזירה הבינלאומית, ואילו בעמדות טראמפ - ביטוי למדיניות לא רציונלית.
עמדת טראמפ אינה אידיאליסטית או אידיאולוגית. הוא אינו מעוניין להיות השוטר של העולם ולהחליף משטרים, אלא בקידום האינטרס הלאומי האמריקני, בקרבה וסיוע לידידים בעלי עמדות קרובות, ובמקביל - בגישה חשדנית וקשוחה כלפי יריבים. כל הצעדים של טראמפ במדיניות החוץ שלו מבטאים זאת: העברת השגרירות האמריקנית לירושלים והפחתת מעורבות ארה"ב בזירות לא חיוניות; ביטול ההסכם עם איראן, קשיחות כלפי צפון־קוריאה ונכונות להיכנס למלחמת סחר עם שווקים הפוגעים במשק האמריקני. הצעדים הללו אותתו שניתן להגיע עם ארה"ב להסכמים, אך יש לכך מחיר.
למדינות ערב התברר שנרמול היחסים עם ישראל הוא נכס שיש לשלם בעבורו. מדינות שהתרגלו לכך שצבא ארה"ב יילחם במקומן, צריכות להתכונן להגן על עצמן. לאיראנים ולצפון־קוריאנים התברר שניתן להגיע להסכם עם ארה"ב רק לפי האינטרס שהיא מכתיבה, ומי שלא יעשה כן, מסתכן בעימות קשה ובנפילת המשטר. גם לאירופאים ולסינים מתברר שללא הסכמי סחר חדשים המשרתים את האינטרס האמריקני, תיפגע גישתם לשוק העשיר בעולם. "דוקטרינת טראמפ" היא ללא ספק הגיונית ועקבית. ימים יגידו אם היתה יעילה ומוצלחת יותר מזו של קודמיו.
ד"ר אופיר העברי הוא המשנה לנשיא מכון הרצל בירושלים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו