בעבר הרחוק נתפסה הגרילה כדוקטרינה צבאית של חלשים נגד חזקים השולטים עליהם. בד בבד, נתפס הטרור כמאבק אלים נגד אזרחים כדי להפעיל לחץ על ממשלות להשגת מטרות פוליטיות-חברתיות. נלחמנו באלה וגם אלה, ויכולנו להם.
חמאס, כמו כנופיות יחפנים רבות באזור ובעולם, נלחם בנו בטרור גרילה, המשלב בין שתי הדוקטרינות, כדי להגיע להישג מדיני. שיתוף הפעולה עם האזרחים הכרחי עבורו. מבחינתו, היוזמה ההתקפית כלפינו נעשית ברציפות, תוך השתמטות מקרבות שבהם כוחו נחות.
בעיניו, איבוד היוזמה גורם לאיבוד הכוח ולהקטנתו. לכן הוא נוקט תחבולות ושינויי טקטיקה מהירים, בהתאם לנקודות התורפה שנחשפות אצלנו. טקטיקת הגרילה אינה להילחם במהירות ולנצח, אלא להלום לאט ובבטחה בהרבה מהלומות קטנות, רק היכן שההצלחה מובטחת; ללחוץ על צה"ל להגן על הקיים, ולמנוע ממנו לעבור למתקפה.
בתוך כך, ממשיך חמאס להפעיל טקטיקת טרור, המשתלבת היטב בחתירה להשגת יעדיו המדיניים. הוא אינו בוחל בפגיעה באזרחים חפים מפשע, בירי מרגמות, ברקטות ובטילים, בהצתת שדות ורכוש באמצעות טרור ה"עפיפונים"; הוא לא מהסס לשלוח את ילדיו, נשיו ואזרחיו למות מול הצלמות בלוחמה פסיכולוגית מנוולת וצינית. אלו הכלים שנגדם נלחמים טובי חיילינו בצבא החזק והטוב ביותר במזרח התיכון.
בפיקוד הצפון נהגתי לומר לפקודים ולמטה שלי כי "חובתנו למדינה ולאזרחיה אינה להגדיר את הבעיות, אלא לנצח במלחמה ולהבטיח את ההגנה ואת שלום האוכלוסייה לנוכח הסכנות והאיומים". חמאס אכן יריב קשה, אך לא בלתי מנוצח. אפשר להציב את הניצחון עליו כיעד וכאתגר צבאי, חרף האילוצים, ומתוך הבנה שזה תהליך ארוך, רצוף עליות ומורדות. הדבר דורש מההנהגה "החלפת דיסקט" ומעבר לתוכנית ביטחונית ומדינית נועזת.
כדי להילחם ולנצח, אי אפשר להסתפק במגננה. יש לשלב, בטקטיקה גמישה, הגנה יעילה, מתקפה, ענישה והכרעה. בהגנה - עלינו קודם למנוע פגיעה בנפש ורכוש ולהרוג כל מחבל או חוליית מחבלים בדרך לפיגוע, בזמן פיגוע ובנסיגה לאחר פיגוע. בד בבד, חייבים לעבור למגרש הגרילה של חמאס. באמצעות פעולות התקפיות קטנות יוכל צה״ל לפגוע באויב בכל מרחבי המחיה שלו ולהכריח אותו להתגונן. רציפות הפעולות ההתקפיות וכמותן, ומספר נפגעי האויב, חשובים יותר מאשר איכות הנפגעים ובכירותם.
עלינו לעבור לענישה ולגמול. הענישה צריכה להחליף את מטרת מיגור הטרור וההרתעה ולתפוס מקום מרכזי בלחימה נגד טרור הגרילה. בהיעדר דיפלומטיה מדינית, היא מבהירה בכוח מה נסבל ומה בלתי נסבל מצידנו. היא מאפשרת דרגות חופש לתחבולות ולשיטות פגיעה מגוונות. בענישה, יוזמים ומכתיבים את עצמת המכה וסוגה, בעוד השימוש "בהרתעה ובמיגור תשתיות הטרור" מאפשר לאויב לקבוע אם הוא הורתע או מוגר.
ובסופו של דבר, חותרים להכרעה. שום לחימה לא תצלח אם אין מאחוריה כושר הכרעה. אם השימוש בכלים אלו לא יצלח, אין מנוס מהכרעה צבאית. להכרעה צבאית פירוש אחד: שבירת יכולת הלחימה או רצון הלחימה של היריב. על אף השטח הצפוף אוכלוסייה ומבנים ברצועת עזה, מדובר בשטח קטן יחסית ובארגון קטן ביחס לצה"ל, ואפשר להכריעו בזמן קצר מאוד, ללא צורך בכיבוש לשם כיבוש.
וחשוב מכל - ללא תוכנית מדינית שתשלים את הלחימה ותנצל את ההישגים הצבאיים, הניצחונות יהפכו לטקטיים, ויתבטלו.
צריך לנצל היטב את יתרונות צה"ל האנושיים, אמצעי הלחימה, הטכנולוגיות והמודיעין כדי להילחם בחמאס; בכולם יש לנו יתרון. אבל חשוב להבין את היתרונות של "היחפנים" ואת דוקטרינת טרור הגרילה שלהם כדי למזער את החולשות ונקודות התורפה של צבא גדול וסדיר ולהתגבר עליהן. חמאס בונה על הסרבול ועל הכבדות של צה"ל; חייבים להפתיע אותו בתחבולות, בכל פעם מחדש.
אלוף (מיל') עמירם לוין הוא חבר מפלגת העבודה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו