יש מקום לעוד בנקים

בשנת 1972 טען שר האוצר פנחס ספיר שצריך להגביר את התחרותיות בתחום הבנקים. בארץ פעלו אז הרבה יותר בנקים מהיום: הבנק ליצוא שהוקם בשנת 1935 התמחה בהעברות מט"ח והמרות; הבנק למלאכה שהוקם בשנת 1954 לצד איגוד בעלי המלאכה שירת את צורכיהם המיוחדים למימון והעברות תשלומים; "קופת מלווה חיסכון" הידועה שימשה בנק כבר משנת 1935 ועוד מגוון של אגודות ובנקים קטנים שכולם מוזגו לקבוצה אחת - הבנק הבינלאומי. כעבור מספר שנים הבנק זיהה נישה בקרב החרדים והקים חברה בת שהיתה לבנק בפני עצמו - בנק פועלי אגודת ישראל. זהו, שם נגמר סיפור הבנקים והגברת התחרותיות בבנקים.

הסיפור הזה התחיל 70 שנה קודם לכן, עם הקמת בנק אוצר התיישבות היהודים ב־1902, כהחלטה של הקונגרס הציוני. הבנק הזה התגלגל לבנק אנגלו־פלשתינה עד שהפך לבנק לאומי. ב־1921 הצטרף בנק הפועלים של הסתדרות העובדים העבריים בא"י, ואחריו קמו גם בנק המזרחי ב־1923, דיסקונט ב־1935, בנק איגוד ב־1951 ובנק ירושלים ב־1964. אבל כאמור, מאז שנות ה־70 בנקים נוספים לא קמו עוד.

שנים שאלתי מומחים שונים מדוע - אם כמות הכסף בישראל גדלה בצורה אקספוננציאלית והכלכלה הישראלית מעניינת משקיעים מכל רחבי העולם, אז איך זה שלא קמו בנקים נוספים? חלק מהתשובות שקיבלתי היו קונספירטיביות וחלקן ענייניות ובכולן היה שמץ מן האמת. מתברר שלאף אחד לא היתה תשובה פשוטה. ב־2015 שר האוצר משה כחלון החליט לחפש תשובה ברורה, ומינה ועדה בראשות דרור שטרום, שהיה הממונה על ההגבלים העסקיים בעבר ונודע בגישתו האוהדת מאוד להגברת התחרותיות בתיווך הפיננסי.

הוועדה איתרה מספר מכשולים העומדים בפני יזמים המעוניינים להיכנס לתחום בארץ. התברר שהחסמים העיקריים לתחרות, מעבר לחסמי ההון, הם היעדר לשכת שירות לבנקים, כזו שתספק שירותי מידע וקישוריות לבורסה ולמאגרי מידע שונים. הבנקים הגדולים בארץ צמחו עם המחשבים והקימו לעצמם את המערכות הללו, שבנייתן עולה מאות מיליוני שקלים. בעולם מקובל שחברות חיצוניות מספקות תשתית זו, שאין לשום בנק חדש היגיון כלכלי להקים בעצמו, אבל לשכת שירות, שתציע את השירותים לכמה בנקים חדשים, תהיה כלכלית מאוד. 

בעולם פועלות שלוש חברות שמסוגלות להקים חברות כאלה - טאטא ואינפוסיסט ההודיות וטמנהוף השוויצרית. הראשונה הקימה בשביל בנק לאומי את התשתית של "פפר". האוצר תקצב את העניין הזה, אך לדעת גורמים בשוק בתקציב נמוך מדי. עניין נוסף הוא ביטוח הפיקדונות. כשלקוחות רצו להעביר את החשבון שלהם לבנק קטן - בבנקים הגדולים רמזו להם שהם לוקחים על עצמם סיכון, מכיוון שלבנק הקטן אין ביטוח למקרה של קריסה. הבנקים הגדולים נהנים מעמימות בתחום הזה. הם לא יכולים לומר בפה מלא שלהם יש ביטוח כזה, אך בפועל ברור שהמדינה לא תיתן לבנק גדול לקרוס ולכן דה פקטו, עד כה, המדינה הצילה בנקים שנקלעו לקשיים. את העמימות הזו חייבים לפתור, מה שיאלץ לקוחות לפזר סיכונים בין מספר בנקים.  

 

פעולה נחושה

השבוע פרסמה המפקחת על הבנקים, ד"ר חדוה בר, מספר הקלות ליזמים בתחום, כחלק מיישום אותן מסקנות של ועדת שטרום, שמסקנותיה למעשה קיבלו מעמד של חוק בתחילת השנה שעברה - החוק לצמצום הריכוזיות בבנקים. מדובר בצעד חשוב לקידום התחרותיות, שלא יכולה להתקיים בלי שייכנסו לשוק הריכוזי הזה מתחרים נוספים.

ההקלות עוסקות בדרישות ההון העצמי הדרוש לבנק, שצומצמו לכדי 50 מיליוני שקלים וגם יחס הלימות ההון צומצם משמעותית, לצד הגנות ינוקא נוספות לקבוצות בנקאיות חדשות. אך כאמור, ההקלות האלה לבדן לא יביאו להקמת בנק נוסף, ללא יישום מסקנות ועדת שטרום במלואן.

כיום פועלים בישראל 7 מיליון חשבונות בנק. ניסיון העבר מלמד ש־20 אחוזים מבעלי החשבון יגיבו לרפורמה משמעותית בתחום ויעבירו את הפעילות שלהם בתוך זמן קצר. למעשה, די ב־600 אלף חשבונות בנק פעילים בבנקים חדשים כדי להצדיק את פעילות לשכת השירות - הרבה פחות מ־1.4 מיליון חשבונות שצפויים להיפתח.

לכן מדובר בחבלי לידה שמשרד האוצר יכול להתגבר עליהם, אם הוא רק ימשיך לפעול בנחישות בתחום החשוב הזה. שר האוצר כחלון יכול לזרז את העניין ולהביא את המהלך כולו לבשלות, שתביא לישראל בשורה של ממש. 

עד כה הבנקים פועלים בסביבה לא תחרותית ונהנים מהמשק הריכוזי בכלל. המימון הריכוזי יוצר מועדון סגור של חברות ריכוזיות. היה זה דרור שטרום, כממונה על ההגבלים העסקיים לשעבר, שאמר שהבנקים מתנהגים בצורה קרטלית, לכאורה. מאז שום ממונה על ההגבלים לא העז להתבטא בצורה כזאת או הכריז עליהם ככאלה. 

שאלתי השבוע מספר גורמים בשוק אם יישום המתווה החדש יגרום להם להקים בנק חדש. אחד מאנשי העסקים, יו"ר של חברה טכנולוגית ישראלית גדולה, אמר שהוא יעשה זאת, כי הוא יודע עד כמה המבנה הריכוזי של הבנקים מקשה על הסביבה העסקית בארץ.

 

שלושת האתגרים 

ראש הממשלה בנימין נתניהו דיבר כבר לפני עשרות שנים על שלושת המכשולים העיקריים העומדים בפני הכלכלה הישראלית - ההון האנושי המתבזבז בארץ בשל האיגודים המקצועיים, בעיקר ההסתדרות כמובן. השבוע הוא ניסח זאת בצורה מדויקת - אחרי המהפכה התעשייתית היה צורך, או הכרח, להקים איגודים מקצועיים שיילחמו בניצול ילדים ועובדים בכלל; אך כיום צריך להגן על האזרחים מפניהם. 

בעולם המערבי, ובכללו ישראל, העובדים מוגנים בחוקי עבודה מסודרים ומערכת משפט ואכיפה. הביקוש לעובדים בעולם המערבי גבוה מההיצע. החלוקה הפיאודלית של בעלי קרקעות ונכסים ונתינים אינה קיימת כיום. העובדים הם גם משקיעים, בעלי דירות ונכסים, ובמקרים רבים המנהלים אינם עשירים יותר מעובדיהם. במקרה של חברת החשמל, למשל, העובדים עשירים יותר מהחברה, וזה לא המקרה היחיד. 

האתגר השני העומד בפני הכלכלה הישראלית הוא תחום הדיור, הריכוזי מאוד, כשתוכנית "מחיר למשתכן" רק משמרת את הריכוזיות ואף מגבירה אותה. 

האתגר השלישי, שאותו הזכיר ראש הממשלה בנימין נתניהו, הוא תחום התיווך הפיננסי. לממשלה הזו יש הזדמנות לחוקק חוק שיגביל את כוחה של ההסתדרות, כפי שהכריז השבוע השר נפתלי בנט שיפעל לקידומו. ויש לה גם הזדמנות לזרז את הרפורמה בתחום התחרות בתיווך הפיננסי, בבנקים. √

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו