אחת הטענות החוזרות ונשנות היא שהטרור העזתי נובע מהמצב הקשה ברצועה ומהייאוש של האוכלוסייה המדוכאת. נניח בצד את השאלה על מי מוטלת האחריות למצב תושבי עזה וכיצד אפשר לשפר את המצב, ונתמקד בשאלה אחת: האם הטרור הוא אכן תוצר של עוני וייאוש?
נפתח בעובדה פשוטה. הטענה שהטרור נובע מייאוש כלכלי, ימיה כימי הטרור הפלשתיני עצמו, הרבה לפני שנוצר המשבר ההומניטרי האחרון ברצועה - בין בזמנים שבהם המצב הסוציו־אקונומי של הפלשתינים היה בצמיחה דרמטית (כמו בשנות ה־80), בין שבמהלך שיחות השלום ובין כשהמצב הידרדר, בעיקר בעזה לאחר עליית חמאס.
אלא שמחקרים ומידע רב שהצטברו בשנים האחרונות על טרוריסטים ועל מניעיהם, מערערים את הטענה ושוללים קשר בין עוני ודיכוי לטרור. עדויות על זהותם של מחבלים פלשתינים בעבר מדגימות זאת היטב: כך, למשל, העיד נסרה חסאן, שדיווח ל"ניו־יורקר" על פגישות עם מתגייסים פוטנציאליים לחמאס בעזה במהלך האינתיפאדה השנייה: "אף אחד מהם לא היה חסר השכלה, עני מרוד, רפה שכל או נדכא. רבים היו בני המעמד הבינוני... והחזיקו במשרות מכניסות... שניים מהם היו בנים של מיליונרים".
"אינתיפאדת הסכינים" של 2016-2015 לא היתה שונה: העיתונאי הפלשתיני באסם טאוויל ביקר בבתי מחבלים ודיווח על תנאי חייהם: "אף לא אחד מהפלשתינים שהיו מעורבים בהתקפות הטרור האחרונות חי בבית בוץ, באוהל או אפילו בדירה שכורה. כולם חיו בבתים בבעלות משפחותיהם ונהנו מגישה בלתי מוגבלת לאינטרנט. כולם החזיקו טלפונים ניידים, שאפשרו לשתף את השקפת עולמם בפייסבוק ובטוויטר, ובין השאר להשתתף בהסתה המשתוללת נגד ישראל והיהודים".
מחקרים סטטיסטיים מקיפים שנערכו בשנים האחרונות מלמדים שאלו אינם מקרים אקראיים. פרופ' אלברטו עבדי מאוניברסיטת הרווארד אסף נתונים עולמיים על חשיפה לטרור, מצב כלכלי ומדדים אחרים והסיק כי "אין קשר ישיר בין משתנים כלכליים לטרור". מחקר אחר, שבחן את הקשר בין אבטלה לטרור בעיראק ובפיליפינים, הגיע למסקנה המפתיעה שדווקא "אבטלה מנבאת פחות אלימות", והציע לבחון מחדש את מדיניות הזרמת כספי הסיוע שמטרתה לצמצם את המוטיבציה לטרור.
מחקר נוסף, שהתבסס גם על הניסיון הישראלי־פלשתיני, הגיע למסקנה דומה שאי אפשר להוכיח כי "הקטנת העוני או שיפור החינוך יצליחו, כשלעצמם, להפחית את הטרור". החוקרים מציינים סקר דעת קהל שנערך בקרב הפלשתינים באינתיפאדה השנייה, שבו שיעור דומה של פלשתינים מכל המעמדות והמקצועות - ללא הבדלי מעמד, הכנסה או משלח יד - תמכו בפעולות הטרור נגד אזרחי ישראל. כך גם לגבי דאעש; חוקרים שבדקו את דפוסי הגיוס לארגון במערב, הסיקו: "הממצאים מלמדים שהנהירה של לוחמים זרים מהמערב לדאעש לא מוּנעת מתנאים כלכליים או פוליטיים, אלא מאידאולוגיה".
השורה התחתונה ברורה: הטרור לא נובע מעוני ומדיכוי. אידאולוגיות קיצוניות, שאיפות לאומיות וסדר יום פוליטי הם המנוע העיקרי של הטרור. לאנשים משכילים יש יותר כלים להפנים רעיונות אלו ולמצוא את המשאבים והכישרון הדרושים לפעולות חתרניות. אין זה מקרה שמנהיגים של תנועות חתרניות מגיעים בדרך כלל מהשכבה המשכילה של האוכלוסייה: אם זה נלסון מנדלה - עורך דין ואינטלקטואל; מהטמה גנדי שלמד משפטים באנגליה; אוסאמה בן לאדן, בן האליטה הסעודית ובוגר מנהל עסקים. הפלשתינים לא שונים: תשאלו את יאסר ערפאת, בוגר הנדסה אזרחית מאוניברסיטת קהיר.
אסור לשכוח לרגע שלטרור אין קשר לעוני, ההפך. הניסיון מלמד שככל שמופקדים בידיו יותר משאבים, כך חמאס מנצל אותם לגיוס אמצעים משוכללים יותר לקידום מטרתו המרכזית: הרג יהודים והשדת מדינת ישראל. מצבם של העזתים קשה, אך האחריות המלאה למצב הזה מוטלת על חמאס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו