לרגע היה נדמה שירושלים תצליח לחמוק הפעם ממערכת בחירות שהופכת למלחמות חרדים וחילונים. אבל אז העלתה חסידות גור, באמצעות נציגה שר הבריאות בפועל יעקב ליצמן, את הדרישה לסגור את מתחם הבילוי בשוק מחנה יהודה. ירושלים כמו ירושלים, חייבת מלחמת דת קטנה לפני שתתפנה לעסוק בסוגיות שוליות כמו מי ינהל טוב יותר את העיר וידאג לתושביה.
אפשר עדיין לקוות שמערכת הבחירות הקרובה תיוותר עניינית. ירושלים התבגרה בעשור האחרון; מנהיגיה משני הצדדים השלימו עם העובדה שזו עיר מורכבת, שלעולם לא תיראה בדיוק כפי שהיו רוצים. פה ושם מתקיים מאבק, אבל הרוחות לוהטות הרבה פחות. פריחתו של שוק מחנה יהודה היא הדבר האחרון שמטריד את הציבור החרדי בירושלים. מוכיחה זאת העובדה שלמרות עוצמתה הפנים־חרדית של חסידות גור, איש לא הצטרף לדרישתה לסגור את השוק. ככל הנראה, זו אפיזודה שתחלוף.
ולעצם טענותיו של ליצמן: הן צבועות ושגויות. צבועות, מכיוון שלא סבלם של התושבים המתגוררים בסמוך הוא המניע לפעולותיו. לו הסביר ליצמן שישיבת גור וקברי שניים מאדמו"ריה שוכנים בסמוך, והחסידות מעוניינת לוודא שהאווירה בה לא תיפגע, דבריו היו מתקבלים בהבנה. אבל הוא בחר להסתתר מאחורי תושבי השכונה ולטעון שכולם בה קובלים על שינוי אופי השוק. צביעות מזהים מייד. בבני ברק פורחים אולמות השמחה, והריקודים נמשכים עד שעה מאוחרת; לא שמענו מעולם שזה הפריע לליצמן.
יתרה מזו, הטענה של חסידות גור - שלפיה אופייה הקודם של שכונת נחלאות מצדיק את דרישתה לסגירת השוק - הפוכה לחלוטין ממדיניות הדיור החרדית ברחבי הארץ. כשטוענים נגד הציבור החרדי שהוא משנה אופי של שכונות חילוניות ותיקות, התשובה הקבועה היא שלא כל מה שהיה הוא מה שיהיה, ומותר לכל אדם בישראל להתגורר בכל שכונה שיבחר.
טענותיו של ליצמן אף שגויות: מרבית המתגוררים בסמוך לשוק הם צעירים השוכרים דירות בשכונה, והם מרוצים מאוד מהשינוי המבורך שעבר השוק. יש מהתושבים הוותיקים המתלוננים על הרעש והצפיפות, אבל מרביתם מבינים שהזמן מביא איתו שינויים שלא תמיד אפשר למנוע. גם הם יודעים שכמעט עשור לאחר שהשוק הפך למוקד תרבותי, שווי דירותיהם עלה בעשרות אחוזים, ולעיתים הן אף הכפילו את ערכן.
מכל הסאגה הזו יש מסקנה מעשית אחת הראויה להישמע: קצב התפתחותו של השוק מהיר הרבה יותר מהתכנון העירוני, שמנסה להתאים את האזור לייעודו החדש. זוהמה מצטברת וחוסר עצום במקומות חניה הופכים את המגורים במקום, כמו את הבילוי בו, להרבה פחות נעימים. אם בזכות ליצמן הביורוקרטיה תרפה ותאפשר התקדמות משמעותית בהסדרת האזור - לא רק בישיבת גור יברכו אותו; גם הצעירים המבלים ירימו כוסית לחייו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו