הדיווחים מעזה אינם מספקים רגע של שקט. את הכותרות על ההסלמה לאורך גדר הגבול והחשש מקריסה כלכלית, החליפו דיווחים על "הודנה" (הפסקת אש) קרבה, שתביא לשקט מוחלט בגבול הדרום, ותעצור לא רק את מטחי הטילים ואת גלי האדם השועטים אל הגדרות, אלא אפילו את רחפני התבערה המציתים אש בשדות הישובים ב"עוטף עזה".
החמאס, כך אנו למדים מהתקשורת, העביר לישראל עוד לפני חודשים אחדים מסרים אודות רצונו לנהל עמה משא ומתן, במטרה להגיע להודנה ממושכת. במסגרתה יוסר הסגר הישראלי-מצרי מעל לרצועה, תתאפשר הזרמת כספים לשיקום הכלכלה העזתית; ולבסוף וחשוב לא פחות, חמאס ישיב לידי ישראל את הנעדרים הישראלים ואת גופות חלליה המצויים בידיו. עוד אנו למדים מהתקשורת, כי ישראל היא הגוררת רגליים, נמנעת מתשובה להצעותיו של חמאס, ומעכבת בכך את השלמתה של העסקה המוצעת.
אלא שצריך להזכיר כי ברעיון ההודנה אין כל חדש. כך למשל הציע מייסדו של הארגון, אחמד יאסין, הודנה לעשר שנים בתמורה לנסיגה ישראלית מלאה לגבולות 1967. היינו, אפילו תמורת הקמת מדינה פלסטינית על כלל השטחים שישראל מחזיקה בידיה מאז ששת הימים, לא היה הארגון נכון להכיר בקיומה של ישראל ולהגיע עמה להסכם שלום.
אין זה מקרה שחמאס משתמש במונח "הודנה", מונח המעוגן במסורת האסלאמית שמשמעותו הפסקת לחימה במלחמת הג'יהאד נגד ה"כופרים", כשידם של אלו על העליונה, כדי לאפשר למוסלמים להיערך ולהתארגן מחדש להמשך הלחימה. החמאס מבקש באמצעות הפרחת רעיון ההודנה לבטא לא רק את זהותו האסלאמית, אלא גם את חוסר נכונותו להגיע להסכם שלום עם ישראל - לא כל שכן להכיר בה, ותחת זאת להדגיש את מחויבותו להמשך המאבק ההיסטורי בישראל, גם אם לא כעת.
חמאס אינו מוכן מטעמים אידיאולוגיים לנהל מו"מ ישיר עם ישראל. מכיוון שכך, מופקד הדיאלוג בידי מתווכים עם אינטרסים משלהם. עבור המתווכים, הורדת שאלת עזה מסדר היום האזורי לטווח הקרוב, שווה את מחיר התפרצותו של עימות אלים בעוד מספר שנים. שהרי ממילא מנהרות התקיפה או מטחי הטילים לא מופנים לעבר דוחא או קהיר.
קשה לראות את החמאס, כמו את חיזבאללה - השומר אף הוא בעשור האחרון על השקט לאורך הגבול עם לבנון - מכריז בפומבי על נטישת דרך ה"מוקאוומה" (ההתנגדות והמאבק בישראל). קשה לראותו כופה דעתו על הפלגים השונים הפועלים ברצועה, ויותר מכך קשה לראותו מוותר על מאגר הטילים והכוח הצבאי שצבר. מנגד, הודנה עם חמאס פירושה מהלומה על הרשות הפלסטינית ושדר לקהילה הבינלאומית, שכל השקעה כלכלית בעזה צריכה להיעשות מעתה ואילך מול החמאס, בהיותו לא רק הריבון בפועל אלא גם השליט הלגיטימי של הרצועה.
לצד כל זאת, כדאי לזכור שהקריאה להודנה אינה היחידה העולה מהרצועה. רק בשבוע שעבר העניק יחיא סינואר, מנהיג חמאס בעזה, ראיון לערוץ אל-מיאדין הלבנוני, שבו השתבח בקשריו של הארגון עם חיזבאללה, שהם לדבריו טובים מאי פעם, כמו גם בקשר המתהדק עם משמרות המהפכה ועם קאסם סולימאני, האיש של איראן באזור.
בין ישראל לחמאס מתקיימת הודנה לא מוכרזת ורעועה, בארבע השנים האחרונות מאז מבצע "צוק איתן". מדיניות ישראל היא להבטיח את השקט גם במחיר המשך שלטון חמאס ברצועה, אבל בלא להעניק לו מתנות חינם. אפשר וצריך להמשיך במדיניות זו, להדק את ההבנות בעניין השקט לאורך הגבול; לראיה - גם בימי העימותים לאורך הגדר, נמנע חמאס מלשגר טילים לעבר ישראל.
מנגד, צריך לקדם, בדרכים עוקפות חמאס, פרויקטים שיְיַצבו את המצב הכלכלי ברצועה. כך או אחרת, מרעיון ההודנה לא יצא דבר.
