מי שהיה זקוק לאישוש נוסף לידיעה שההסתדרות היא השליט האמיתי במשק, קיבל את הרפורמה במשק החשמל שנחתמה לפני החג. כוונת הרפורמה היתה ברורה: הפרדת הייצור מההולכה, הפרטה מלאה של ייצור החשמל וצמצום חברת החשמל לחברה להולכה ואספקה. אין יותר הגיוני מכך.
חברת החשמל נוסדה בשנות ה־20 כחברה פרטית. את המימון הראשוני השיגה בבורסה של בריטניה כחלק מהתפיסה של חוזה המדינה "לא בנדבה". למכור חשמל זה עסק רווחי. בתחילת שנות ה־50 החברה היתה זקוקה לערבות מדינה, אך בן־גוריון לא הסכים לכך, כי האמין בהלאמה. כך הוחלף דירקטוריון מקצועי, פרטי, בדירקטוריון של עסקנים פוליטיים. מאז, עברה החברה תהפוכות רבות. המינויים הפכו למקצועיים יותר, אם כי לא חפים מפוליטיקה. במקביל צמח כוחם של הוועדים ועלה על כוחן של ההנהלה והמדינה גם יחד.
כעת ניסתה הממשלה לבצע רפורמה - שלפיה גורמים פרטיים ישמחו להשקיע כסף בהקמת תחנות ייצור, ולשחרר את המדינה מההשקעות - ושוב נחלה תבוסה. ועד עובדי חברת החשמל וההסתדרות הצליחו לא לוותר על "חשמל חינם" - הטבה של עשרות מיליוני שקלים בשנה - ובמקום זאת ויתרו על ההטבה בשם העובדים החדשים שטרם התקבלו לחברה. אבל הרעיון של הרפורמה הוא לצמצם את העובדים; לא לקבל עובדים חדשים. העובדים הצליחו לסחוט פיצויים מוגדלים והתחייבות שלא לשלם מס על תוספת הפנסיה שיקבלו הפורשים.
באוצר העריכו את סך עלויות הפרישה וההטבות הנוספות לעובדים ב־7 מיליארד שקלים, אך ספק אם לא מדובר בהערכת חסר. האוצר התקפל גם מהדרישה להפריד באופן קטגורי בין ייצור להולכה, וכך החברה תורשה להקים בעצמה שתי תחנות ייצור נוספות - ההפך הגמור מבסיס הרעיון של הרפורמה. אם כבר משלמים מחיר כבד ומפרידים את הייצור מההולכה, אז למה לתת לחברה להקים תחנות ייצור נוספות?
לפי הרפורמה שאושרה, יקומו שתי חברות־בת לחברת החשמל - חברת הולכה וחברה לניהול רשת. כמובן שהפורשים מהחברה יוכלו ליהנות מהפיצויים המוגדלים ולהמשיך לעבוד בחברה־בת; זו תורשה להציע שירותים נוספים, שייבנו על רשת ההולכה של החברה, כך שהחברה לא באמת תוחלש; היא תמשיך לצרוך מיליארדי שקלים במקום להשיא תשואות למדינה, והוועד ימשיך להחזיק בכוחו. החברה תוכל להמשיך לטעון ל"מונופול טבעי" - אך מה שהפך לטבע שלנו הוא הכניעה לסחטנות.
במצב עניינים כזה, מדוע יהיו עובדי הנמלים יוצאי דופן? המדינה קיבלה החלטה להקים נמלים פרטיים ושילמה על כך מחיר בדמות עוד כספים לעובדים. אך כעת, ההסתדרות והוועדים שוב לוקחים שליטה בכוח. אחרי רצף שביתות לא חוקיות, ההנהלה פרסמה מכרז לקליטת עובדים חדשים במסגרת קידום אוכלוסיות. 32 סוורים ממוצא אתיופי עברו מיון וקיבלו הודעה שהתקבלו לעבודה, אך הוועד לא מסכים לקליטתם. אז בינתיים הם מושהים. בית הדין לעבודה מגבה את החלטת העובדים, ומאפשר להם לנהל מו"מ עם ההנהלה על קיום החלטתה. כך שברור, שהממשלה וההנהלות של עובדי הנמלים, חברת החשמל ויתר תשתיות המדינה יכולות לקבל החלטות, אך לא ניתן להוציא אותן לפועל בלי בעלי הבית האמיתיים במדינה - ההסתדרות והוועדים החזקים.
רוצים רפורמה בנמלים? רפורמה בניהול הקרקעות? בחשמל? אז תרצו. לא אתם מחליטים וגם לא מי שתצביעו בשבילם בבחירות הבאות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו