גל של חום ואהבה עוטף אותנו, תושבי הגולן, בימים האחרונים, בעקבות האירועים הביטחוניים. בני משפחה וחברים מתעניינים, שואלים, מזדהים. זו תחושה נפלאה של כל ישראל ערבים זה לזה.
במשך שנים אנו התקשרנו לחברינו ולבני משפחותינו בחזיתות השונות לשיחות דומות. ועכשיו - תורנו. עכשיו נזכרנו שאנו אזור סְפָר. אלה הם חיינו בזמן האחרון: שומרים על השגרה, מקיימים את מערכות החינוך כסדרן, קוטפים את הדובדבנים, קולטים תושבים חדשים, מקיימים פעילות תרבותית, ולצד השגרה - ערנות, דריכות, מעט מתח.
אוכלוסיית הגולן מצטיינת בחוסן חברתי ולאומי. אנו אזור של קהילות: קיבוצים, מושבים, יישובים קהילתיים, וקצרין - שהיא יישוב עירוני ברמה גבוהה של קהילתיות. הערבות ההדדית, החברות, תחושת השייכות וההזדהות ויכולת ההתארגנות הגבוהה מחזקות אותנו בשגרה - קל וחומר בחירום.
קהילה חסונה מיטיבה לעטוף ולחזק גם אנשים חלשים יותר בתוכה. היחד הקהילתי מחזק כל אחד מן היחידים בקהילה.
תחושת הערך שלנו כמיישבי הסְפָר, מעצבי גבולה של המדינה, ואמונתנו היוקדת בצדקת דרכנו הציונית, הן מרכיב החוסן המרכזי שלנו. במאבק על הביטחון והריבונות, האמונה עומדת במבחן. אנו עוברים ימים לא קלים. לא נעים להתעורר באמצע הלילה מאזעקה, לעבור תדריכי היערכות להפגזות, לשמוע את הפיצוצים ורעשי המטוסים, לחוות מתח ודאגה.
אולם אנו מודעים היטב לאלטרנטיבה. אם אנו נדרשים לעבור את התקופה הקשה הזאת, כדי לסכל את התבססות האויב האיראני על גבולנו, סמוך לשדותינו ולבתינו - אנו יודעים שהקושי כדאי.
אנו סומכים על ממשלת ישראל ובוטחים בצה"ל, העושים את הנדרש כדי לסכל את האיום, והביטחון הזה מקל עלינו לעבור את התקופה במורל גבוה וברוח איתנה.
ואם אנו מדברים על אלטרנטיבה... איננו שוכחים את האיום הקיומי שבו עמדנו לפני 20 שנה, כשממשלות ישראליות ניסו למסור את הגולן לסורים, להחריב את מפעל חיינו ולעקור אותנו מאדמתנו. המאבק הדמוקרטי שניהלנו סיכל את האיום הזה.
היום, הכל (זולת קומץ סרבני התפכחות) מבינים שהצלנו את מדינת ישראל מאסון לאומי. וכשהאיראנים יורים לעברנו, אנו זוכרים שלא היינו רחוקים ממציאות שבה האיראנים היו יושבים במקומנו, ומשגרים מכאן את טיליהם.
היום, יותר מתמיד, אנו מחוזקים בהכרת החשיבות ההיסטורית של מפעלנו החלוצי, שעיצב את גבולות הקבע של ישראל, המקנים ביטחון לכל אזרחי המדינה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו