אין נשים בכנס הרבנים החגיגי, "עין בעין יראו", לציון 70 שנות ציונות דתית. לא בין הדוברות ולא בקהל. הנושאים כולם חברתיים, אבל אישה לא תיראה בו.
העניין הזה חשוב מכדי לסכמו בכך שנעלבנו. הציונות הדתית לא נלחמה במודרנה; היא רתמה אותה למהלך התחייה הלאומי. מדובר במנעד שברירי, שמתחבט בין קודש לחול, תוך בירור מתמיד. ברם, קשה שלא להתרשם שבכל הנוגע לשילוב נשים בהנהגה התורנית והפוליטית, חל דשדוש מטריד.
מאז נשים החלו להעמיק בלימוד התורה, והופיעו טוענות רבניות, יועצות הלכה, מנהיגות קהילה ואף פוסקות של ממש - התחושה היא שהשיח וההפריה ההדדית בין לימוד התורה השמרני שיועד לגברים בעבר, לבין תורת הנשים המתחדשת, לא רק שלא התקדם, אלא אף נסוג.
האחריות להתבצרות הרבנים מוטלת על שני הצדדים. האם הצלחנו, הנשים הדתיות, ליצור באמת "פמיניזם הלכתי", או שרק נתלינו על קרונות דוהרים וקרנות מממנות כדי להעתיק את האופנה העולמית? האם אלה גדרי צניעות או ביצור ההגמוניה? את מי אנחנו מחקות, ולאן אנחנו חותרות?
האם הגברים - כוהני המחשבה הדתית־לאומית, העומדים בראש המחנה - הפנימו את הצורך להפוך נשים לחלק מההנהגה הזו, כיאה לדור התחייה הלאומית, או שמא הם מוסיפים להתרפק על בלעדיות השליטה על השיח? האם קיים קיבעון בכל הקשור לדין האישי?
החיבור של פרופ' תמר רוס על פמיניזם דתי מבוסס על פסקה מאיגרותיו של הרב קוק האב: "כלל גדול במלחמת הדעות, שכל דעה הבאה לסתור איזה דבר מן התורה, צריכים אנו בתחילה לאו דווקא לסתור אותה, כי אם לבנות את ארמון התורה ממעל לה... ובעבור ההתרוממות הזאת הדעות מתגלות; ואח"כ, כשאין אנו נלחצים משום דבר, הננו יכולים בלב מלא ביטחון להילחם עליה". הדעות צומחות בניכר ומאתגרות אותנו להקים עליהן ארמונות של תורה.
לפני עשרים וחמש שנים הוענק לי רישיון ממלכתי לעסוק בייצוג בבתי הדין הרבניים, כשווה בין שווים, אישה כמו איש. באדיבות בג"ץ, עוד בטרם המהפכה השיפוטית. ראיתי כיצד נפרצת תקרת הזכוכית ונשים פשוט נכנסו לבית המדרש. בלי הנחות. קודם היינו מכינות עבורם כריכים, וכעת נכנסנו לחברת הלומדים. ממש.
חשבתי שנהווה פיגום משמעותי בבניית שיח חדש, אך עם הזמן התבדיתי. התוספת "הלכתית" למונח "פמיניסטית" לא הצליח לטעמי "להכשיר את השרץ".
מנגד, הנהגת הציבור הדתי משתמשת בשיטות שמתאימות לאדריכלי 1 במאי, במקום בדרך של חירות מחשבתית. העם משווע לרבנים שאינם "מטעם", לנשים משפיעות בחזיתות כולן, לפוליטיקה אחרת שלא משריינת דמויות אלא מצמיחה אותן מתוכה, להגות תורנית משוחררת שכוללת נשים אך לא מתפשרת. זה לא יקרה בכנס הנוכחי, זה יקרה כשנחשב מסלול מחדש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו