נאום הבכורה שלי בכנסת לפני תשע שנים עסק בצורך לבצע שינוי יסודי במערכת המשפט כדי להשיבה למסלול יהודי ודמוקרטי. זה יותר מרבע מאה אנו נתונים תחת שלטונו של קומץ שופטים, הכופה את השקפת עולמו על הציבור כולו. ביהמ"ש העליון לא היה כזה בעשורים הראשונים לקיום המדינה. ענקי המשפט שכיהנו בו אז היו דמוקרטים אמיתיים. נשיאי העליון שכיהנו אחריהם היו ההפך.
לשיטתם של האחרונים, החברה הישראלית נחלקת לשני מעמדות. האחד, פשוטי העם הנבערים, הבוחרים את נציגיהם לכנסת, והמעמד השני ה"נאור", שאליו משתייכים יחידי הסגולה בהיכל המשפט. הם יודעים מה "סביר", "מידתי" ו"חוקתי" - מכבסת מילים שתכליתה להפוך את הבחירות לכנסת להצגה, את הכנסת והממשלה לתיאטרון בובות ואת ביהמ"ש העליון למוקד הכוח האמיתי.
כדי לבצע את ההשתלטות, נאחזים השופטים בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כלל בסיסי בדמוקרטיה הוא, שעקרונות חוקתיים מתקבלים לאחר דיון ציבורי וברוב מוחלט בפרלמנט. חוקה מאושררת במשאל עם. רק בישראל הפכו השופטים את הוראות חוק היסוד לנורמה חוקתית עליונה, אף שהחוק התקבל בתמיכת 32 חברי כנסת בלבד, שלא שיערו שהם מצביעים על כינון חוקה.
הנשיא בדימוס אהרן ברק ושותפיו הפכו בדרך זו מה שיהודי וציוני - ללא מידתי, לא סביר ולא חוקתי. גאולת אדמות והתיישבות יהודית הפכו בפסק דין קעדאן לאפליה פסולה; גירוש מהגרי עבודה שגנבו את הגבול הפך בלתי חוקי; השתלטות על אדמות מדינה בנגב בהיקף עצום נתקלת ביחס סלחני ומתחשב; ואילו מתיישבי "נתיב האבות" מצטווים להרוס את בתיהם בגלל חריגה של סנטימטרים שאינם אחראים לה כלל.
סולם הערכים העקום שנכפה עלינו מעדיף סביבה תומכת של מחבלים על פני שימוש ב"נוהל שכן", שיכול לחסוך פגיעות בחיילינו. השופטים קובעים מי יכול להיות רמטכ"ל ומי ראש רשות המסים. הם לוקחים לעצמם את כל הסמכות ומותירים בידי נבחרי הציבור רק את האחריות. כמו בכל דיקטטורה "נאורה", נזעקים עכשיו השופטים והמיעוט התומך בהם לבלום את הדרישה הצודקת של הציבור להשיב לו את זכויותיו הדמוקרטיות. אלא שרוב העם אינו מוכן עוד לקבל את המצב, ודורש שינוי יסודי.
המאבק הנוכחי הוא עוד חוליה בשרשרת מאבקים לשינוי פניה של מערכת המשפט ולהשבת הדמוקרטיה. הגיעה העת לשנות את שיטת בחירת השופטים ולשים סוף למצב שבו השופטים בוחרים את חבריהם. יש לקבוע במפורש שחוק יסוד יהיה רק חוק שקיבל רוב של 61 חברי כנסת, כמתחייב במקום שבו נקבעת נורמה חוקתית. מעל לכל, יש לאמץ את הדגם הבריטי שאינו מאפשר לשופטים לפסול חוקים, או לכל הפחות לאמץ דגם של התגברות שישיב את האיזון בין הרשויות, ויקנה לכנסת אפשרות להתגבר ברוב על פסילת חוק.
שינויים אלה, לצד תיקונים נוספים ומהותיים, כגון הקפדה על עקרון זכות העמידה, ימשיכו לעמוד במוקד המאבק על עתיד ישראל. נידרש לסבלנות ולנחישות, אך השינוי הגדול כבר ניצב בפתח.
יריב לוין הוא שר התיירות בממשלה מטעם סיעת הליכוד
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו