כבר התרגלנו בממסד התרבותי לאחידות מחשבתית, להדרת אנשי ימין ולהטיה פוליטית בוטה. ראשי המוסדות, הדמויות הקובעות וחברי ועדות הרפרטואר מגיעים ברובם מאותה שכבה חברתית ומאותם מעגלים פוליטיים.
מאז נכנסה לתפקידה, מנהלת שרת התרבות מירי רגב מאבק ציבורי נגד שליטתן של קבוצות אלו בממסד התרבותי. היא סירבה להתכופף בפני ניסיונות ההשתקה בכנסי אופיר, הציגה קול ציוני גאה בפסטיבל קאן ומתחה ביקורת על האחידות המחשבתית המאפיינת מוקדי כוח אלו. זה חשוב, אך מבחנו המרכזי של שר הוא בקידום מדיניות התואמת את תפיסת העולם שהוא מייצג.
עם כניסתה לתפקיד, התמודדה רגב עם השפעותיו ההרסניות של חוק הספרים שעבר בממשלות קודמות. החוק הרס את המהפכה הצרכנית בשוק הספרים, שהתרחשה בזכות תרבות המבצעים. הסעיף המפורסם בחוק אסר מתן הנחות על ספרים חדשים. בן־לילה פסקו ההנחות, ואיתן נעלמו הצרכנים והסופרים החדשים, הזקוקים למבצעים כאוויר לנשימה.
למרות מחאות נמרצות מצד העילית הספרותית, ביטלה רגב לפני כשנתיים חלקים מהחוק, ובהם הסעיף שאסר מבצעים. עם זאת, נקבע כפשרה שחלקים מהחוק ייוותרו על כנם למשך שנתיים, המסתיימות בעוד כחודש.
אולם מה שהיה אמור להיות מועד לסיומו המתבקש של חוק הרסני, עשוי להתברר כטעות אסטרטגית. בימים אלו שוקלת רגב לחוקק מחדש את הסעיפים מהחוק שנותרו בתוקף, הפעם ללא מגבלת זמן. אם אכן יחוקק החוק בהתאם לטיוטה שהפיץ לאחרונה משרד התרבות, עולם הספרות הישראלי יהפוך לבן דמותו של הקולנוע הישראלי – מפוקח, ממושטר ונשלט בידי קליקה סגורה. מה נותר מחוק הספרים? הסעיף המרכזי והמזיק ביותר קובע שרשתות הספרים מחויבות לחלק את שטחי התצוגה בין מו"לים שונים על פי נוסחה משונה שקבע המחוקק. כרגיל, הנימוק לרגולציה המעוותת הוא "טובת הציבור". הסיבה הרשמית היא הגבלת כוחן של הוצאות כנרת זמורה־ביתן ומודן, השולטות ב"צומת ספרים". אולם החוק המגביל את כוחן של שתי הוצאות חזקות מבַצר ומנציח את שליטתה של קבוצת התקשורת והמו"לות החזקה בישראל.
על פי נוסח החוק החדש, מו"לים המחזיקים בבעלות על רשת חנויות לא יוכלו להציג את ספריהם ביותר מ־45% משטחי התצוגה שלהם, מו"לים רגילים יוגבלו עד ל־20% משטחי התצוגה, ואילו הוצאת "ידיעות ספרים" והוצאות ספרים קטנות המסונפות אליה יזכו ב־30% משטחי התצוגה. במילים אחרות, בשם "התחרות ההוגנת" החוק מבטיח לקבוצת המדיה החזקה בישראל קרוב לשליש משטחי התצוגה.
אלא שהחוק לא רק מחזק את קבוצת "ידיעות" על חשבון אחרים, הוא גודע את המהפכה העממית שעבר הספר העברי. הפקעת שטחי התצוגה מההוצאות המחזיקות בחנויות ספרים פגעה ביכולתן להרוויח ממבצעים אגרסיביים, ומחירו הממוצע של ספר קריאה זינק מ־44 ש' לפני החוק ל־70 ש'. עליית המחירים מסייעת אמנם להוצאות הגדולות ולסופרים המבוססים, אך פוגעת בצרכנים שאינם עשירים או בכותבים חדשים.
חוק הספרים הותיר את עולם הספר הישראלי יקר, מצומק ונתון בצבת של עילית כוחנית, שהשיגה שליטה על המדף של כולנו באמצעות כפייה וחקיקה. בימים הקרובים תכריע שרת התרבות את גורל הספר העברי, אם להיפתחות לכוחות ולקוראים חדשים או לקיבעון ולצמצום השוק. בידה הכוח להשלים את מהלך ביטולו של חוק הספרים הרע, ולשחרר את תרבות הספר העברי מידיהם של בעלי אינטרס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
