לא הבצורת אשמה בהתייבשות | ישראל היום

לא הבצורת אשמה בהתייבשות

הכנרת מתייבשת - אין זו גזירת גורל. היא זורמת בעורקינו כמשמעה במילות המשוררים, וכפשוטה: שתינו אותה. עשרות בשנים סיפקה המתוקה הזאת כרבע מכמות המים החיים שצרכנו. כיום נשאבים ממנה רק 2% מהצריכה, והיא עדיין מתייבשת. לא בגלל הבצורת, שהיא דרך הטבע, ולא בשל "הבזבוז" שלנו, אלא בשל "הפקידות המקצועית" (נערי האוצר) - בית הקברות הגדול לביצוע החלטות הממשלה - שדחתה שוב ושוב הקמת מתקני התפלה. 

לפי מדד מי הגשמים, מאזן המים של ישראל ומרבית שכנותיה היה ויהיה שלילי. אל תיתנו לעובדה הזו לבלבל אתכם. מי שתייה ומים לחקלאות יש לנו, ובשפע. 196 הקילומטרים של רצועת החוף נושקים לים התיכון, וזה מחובר לאוקיינוס האטלנטי ונהנה משפכם של חמישה נהרות גדולים: רון (צרפת), פו (איטליה), אברו (ספרד), אקסו (טורקיה) והנילוס (מצרים), ומעוד מאות נהרות נוספים קטנים יותר. מאגר בלתי נדלה. 

כבר שנים שקרוב ל־80%(!) מאיתנו שותים את מימיו המותפלים של הים התיכון, ויש בו די גם כדי להרוות את צימאונו של הטבע. שני מתקני התפלה שיתווספו לחמישה הגדולים המופעלים לחופי הארץ ימחו את בושת התייבשות הכנרת. 

הוי, כנרת שלי, כחולה וזוהרת היית, וכיום נדמית לאבן שאין לה הופכין. מוקפת בכשליש מאתרי העלייה לרגל של תיירות צליינית, קדושה למאות מיליוני נוצרים. אז איך זה שרק קומץ, כחצי מיליון נוצרים בשנה, פוקד אותה, בזמן שבקפריסין, הנעדרת כל סממן של קדושה, מבקרים 12 מיליון בשנה? ומדוע קטן עוד יותר היקפו של הציבור הנופש לחופיה, מכלל אזרחי העולם החופשיים לנפוש כרצונם?

צריך לדעת כי תוכנית רחבה ורבת השראה לשיקום כולל ומרהיב של חופי הכנרת קרמה עור וגידים לפני שנים ספורות, בהנחיית הממשלה ובהובלת האדריכלית אורנה אנג'ל, שלזכותה נזקפת הפיכת הטיילת בחוף תל אביב ליש מאין. אך גם היא לא יכלה לפקידות המכרסמת ביסודות העשייה. הפעם, כשבאוצר כבר השכילו ללמוד לעבוד מדי פעם עם הממשלה והקצו תקציב בלתי רגיל של כ־180 מיליון שקלים לפיתוח חופי הכנרת, עצרו ראשי החברה הממשלתית לתיירות ופקידיה את הפיכת החזון למציאות. התוכנית הוקפאה, והמעטים הסרים לחופי טבריה חשופים לעזובה מדכדכת. 

תייר משאיר בארץ כ־150-200 דולר ביום. דמיינו עוד מיליון נוצרים פוקדים את טבריה בשנה ותכפילו בעשר. מי ישלם את אובדן ההכנסה בגין נפילתם של פרויקטים בין הכיסאות הביורוקרטיים? מצבה הבעייתי של טבריה הוא משל לאי־יכולת הממשלה למשול. בפעם הבאה שתשמעו ששרי הממשלה מבקשים למנות בכירים במערכת הביצועית של משרדיהם, דעו שמדובר ברצון להגשים לנו חלומות, החל בהתפלת מים לטובת הטבע ומתן סיוע נדיב של שלום לשכנינו, וכלה במינוף התיירות לפסגות שלא ידענו. ועל הדרך, להשיב לנו כנרת יפה וזוהרת. זה בידינו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר