המערכת הפוליטית רעשה וגעשה בשבועות האחרונים כשהפוליטיקאים מהימין בונים טילי טילים של ציפיות סביב האפשרות שהכנסת תצליח סוף כל סוף לרסן את השתוללות בית המשפט, אבל אתמול התברר כי ההתגברות היחידה שעל הפרק היא ההתגברות של נפתלי בנט על בנימין נתניהו ולהיפך.
זה שראש הממשלה בנימין נתניהו לא היה להוט מלכתחילה זה כבר ידוע, אבל כעת התברר שגם לנפתלי בנט ואיילת שקד לא מספיק בוער לפתוח חזית מול נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות.
זה התחיל בהתעקשות של ראשי הבית היהודי להביא את פסקת ההתגברות לאישור ועדת השרים כבר השבוע. הם הרי יודעים היטב שאין רוב בכנסת בלי כחלון.
הצבת האולטימטום שההצבעה חייבת להתקיים כבר אתמול בלי אפשרות דחייה, טרפדה לחלוטין את האפשרות להגיע לנוסח מוסכם עם כחלון ובפועל הפחיתה משמעותית את האפשרות שהחוק יעבור במושב הנוכחי.
העובדה שבבית היהודי לא מתעקשים כעת להביא את החוק, שאושר בוועדה לאישור המליאה כבר בעוד יומיים כמקובל, רק מחזקת את הערכה כי עם כל הכבוד לחוק, לפעמים מה שחשוב זה רק הכותרת.
בניגוד לנתניהו, השר יריב לוין חי את הנושא כבר שנים. פסקת ההתגברות, כמו גם רפורמות אחרות הכרחיות ברשות השופטת, הם דברים שהוא מדבר עליהם מיום שנבחר לכנסת ואף עוד קודם לכן.
אתמול במהלך הדיון בוועדת השרים על החוק, נדהם לוין לגלות כי שקד פסלה מראש את האפשרות לדון באישור "המודל האנגלי" הקובע שבג"ץ לא מוסמך כלל לפסול חוקים של הכנסת, חוק אותו הגיש חברה של שקד למפלגה ח"כ מוטי יוגב, ושהיה מועדף על הליכוד על פני יתר החוקים שהוצעו.
במקום זה העדיפה שקד הצעה אחרת הקובעת שהכנסת תצטרך לחדש ברוב של 61 את פסקת ההתגברות אחרי כל מערכת בחירות. לוין היה המום. מבחינתו זו ההצעה הגרועה ביותר בארסנל והטיל עליה וטו.
נשארה ההצעה של בצלאל סמוטריץ הקובעת שהכנסת תוכל להחזיר חוק ברוב של 61. בנקודה הזאת הבין לוין שלא רק נתניהו לא שש להתעמת עם אסתר חיות, אלא גם בנט ושקד.
כשכולם שואלים את עצמם אם המושב הנוכחי יהיה האחרון של הכנסת הנוכחית, נראה שבית המשפט, האופוזיציה, המסתננים כמו גם תושבי דרום תל אביב, סך הכל משמשים תפאורה בקרב האמיתי של התקופה הקרובה: הקרב על הבייס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו