שוב נשמעות זעקות שבר מצד המבקרים הסדרתיים כנגד עוד ניסיון הגיוני של הממשלה להחזיר את השפיות לדמוקרטיה הישראלית. ועל מה מלינים הפעם? על כך שהשרים לוין ושקד מבקשים לקדם רפורמה בתהליך המינויים של הפקידות הבכירה במשרדי הממשלה. שקד ולוין מבקשים לאפשר לשרים לקבל פטור ממכרז בתהליך מינוים של משנים למנכ"ל.
הממשלה והשרים מעלים שורת הצדקות בעלת הגיון מנהלי חשוב וחד להצדקת עמדתם, אבל את המבקרים הנאורים מטעם עצמם העובדות אינן משכנעות. הם נותרו עדיין בשלב של "אכלו לי, שתו לי". מדובר ב"חוק ג'ובים" אומרים חסידי דמוקרטית הדמה, ומתעלמים מהעובדה כי הרפורמה המדוברת היא המינימום ההכרחי והמתבקש לעצירת "מהפכת הקטיפה" - המהפכה שמובלת ע"י האליטות הישנות ומגמדת את רצון העם לטובת שלטון הפקידים והשופטים. שורת ההנמקות של המבקרים כל כך דלה עד שהיא רק מדגישה את האמת: האליטות הישנות אינן יכולות לראות "אוכלוסיות זרות" סביב שולחן אוכל שהיה בעבר שייך רק להם.
גם אם נניח שמדובר במינויים פוליטיים, נשאלת השאלה: האמנם מדובר בחטא מנהלי או שחיתות פוליטית? דומני, שכל אדם הגון שטרם נפל שבי באופנת ההתגוללות על הפוליטיקאים - כאילו שכל פוליטיקאי הוא "אויב האומה" - יסכים כי "חטא המינויים הפוליטיים" הוא בלוף עכשווי נבזי שמקודם באופן לא ישר ולא הגון.
מינויים פוליטיים אינם ביטוי של שחיתות מוסרית או פוליטית. ההפך הוא הנכון: פוליטיקאים, שאינם מרבים במינויים פוליטיים, חוטאים לשליחותם וראויים לנזיפה. מינויים פוליטיים הינם מרכיב חשוב במשחק פוליטי ובתרבות פוליטית שמאפיינת את הדמוקרטיה הייצוגית. תרבות זאת רואה חשיבות מרכזית בשיתוף כל חלקי העם בתהליך הפוליטי ובשליטה הפוליטית. זוהי מהותה של הפוליטיקה העממית, הפוליטיקה של ההמון.
התוצאה של השיתוף היא "קיצור המרחק" בין המנהיגות הפוליטית לעם. "קיצור מרחק" זה נותן סיכוי לאיציק עובדיה מפתח תקווה ולמסעודה משדרות לשבת ליד שולחן מקבלי ההחלטות במשרדי הממשלה, בחברות העירוניות וברשויות המקומיות. האם מינויים כאלו משחיתים את הדמוקרטיה?! בוודאי שלא. מכיוון שמינויים כאלו הם בעלי תועלת מרובה, באשר הם מתעלים את הכעס של העם כנגד שלטון האליטות המסורתי לאפיקי שותפות במקום לאפיקי עימות. גישה כזו תורמת ליציבות הדמוקרטיה, כיוון שהיא משחררת לחץ מצד אלו שלא נולדו נסיכים ולא יכלו להשפיע על עיצוב החברה והמדינה בשל ריחוק מקשרים ועמדה.
אז מי מפחד מהמינויים הפוליטיים? אלו שעלולים לאבד את כיסאם מסביב לשולחן העוגה הלאומית; שבטוחים שנמשחו בשמן המלכות מיום הולדתם. הטיעון בזכות המינויים הפוליטיים מעוגן היטב אצל מרבית הוגי הדעות המדיניים, אצל אבות הרעיון הדמוקרטי על הפרדת הרשויות, אצל הסוציולוגים הפוליטיים ועוד. המהלך של שקד ולוין הכרחי, אבל יש להודות: הוא צעד זעיר מידי. מדובר ברפורמה מאוד חלקית, בעוד שדרוש טיפול רחב הרבה יותר בכיוון שיתוף אוכלוסיות נוספות במוסדות השלטון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו