לפני שלוש שנים ציינו ישראל וגרמניה 50 שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים ביניהן. הנושא המרכזי בחגיגות היה הגירתם המאסיבית, לכאורה, של צעירים ישראלים לברלין. נתונים מופרזים על התופעה, שסופקו על ידי הגרמנים, נועדו להוכיח שתם עידן ההכאה על חטא כלפי העם היהודי וכי גרמניה זכתה לחותם הכשרות האולטימטיבי.
השנה מציינת גרמניה 70 שנה להקמת מדינת ישראל. אך במקום לחגוג את הישגיה של ישראל, מתמקדים באנטישמיות. מתברר שלמרות הבריחה ההמונית של ישראלים לגן העדן הברלינאי, קיימת בגרמניה אנטישמיות. אבל רגע - רק לפני שלוש שנים אמרו לנו שיש גרמניה אחרת. המעטים שטענו אחרת והציגו את גרמניה כפי שהיא, ובהם גם כותב שורות אלו, הוצגו ברבים כ"הורסי מסיבות" והוחרמו על ידי הרשויות הגרמניות ובשירות החוץ הישראלי.
אז פתאום נוצרה לנו בגרמניה אנטישמיות. בעיקר הודות לכך שגרמנים וישראלים רבים עשו הכל כדי להתכחש לעובדה שהחברה הגרמנית לא באמת התמודדה עם עברה. כמובן, היו ויש גרמנים שעשו זאת בצורה מאוד מרשימה. אך הם מיעוט. רוב העם הגרמני לא מבין בכלל מה זו אנטישמיות, ולכן הוא משמיע הערות אנטישמיות ומשוכנע שאין תופעה כזו במדינתו.
דוגמה טרייה? האקדמיה של תעשיית המוזיקה הגרמנית העניקה השנה את הפרס היוקרתי שלה, "אקו", לשני זמרי ראפ - גרמני וגרמני ממוצא תוניסאי, ששרים טקסטים אנטישמיים. כשהחלה להישמע ביקורת על המהלך השערורייתי, לא טרחו מעניקי הפרס לחזור בהם. רק כשמוזיקאים שזכו בשנים עברו החלו במחאה להחזיר את הפרסים שלהם, החליטה האקדמיה לבטל את הפרס - אך לא את זה הספציפי שהוענק לשני הזמרים האנטישמיים, אלא את הפרס בכללותו, בעיקר בגלל "פגיעה בתדמית".
אחרי מקרים גוברים של תקיפת יהודים בגרמניה, התארגנו בשבוע שעבר הפגנות סולידריות עם היהודים. מספר המשתתפים היה אלפים בודדים, חלק לא מבוטל מהם יהודים שרצו להרגיש טוב עם עצמם במקום מגוריהם, שממשיך לא לאהוב אותם. הפגנות אנטי־ישראליות בגרמניה מושכות מספרים הרבה יותר מרשימים של מפגינים, ולא רק כאלו מ"מוצא הגירתי", ערבים ומוסלמים.
על מה נלין? הרי מיטב אנשי הרוח הישראלים הסבירו לגרמנים שאין בקרבם עוד אנטישמיות, ושכדאי מאוד שהם ישתחררו מרגשות האשמה שלהם ויתחילו להביע ביקורת על ישראל הכובשת והלא־דמוקרטית כחלק מהפקת הלקחים מההיסטוריה הגרמנית.
וכך התרגלה גרמניה לא לטפל באנטישמיות שלה, אלא להתמקד בהצלת ישראל מפני עצמה, בעיקר באמצעות הידבקות לרעיון "פתרון שתי המדינות". סוריה? טרור? איראן? כל אלה אינם מרשימים במיוחד את רוב הגרמנים - בממשל, בתקשורת ובציבור הרחב. הם עדיין מאמינים שישראל היא בעיית הבעיות במזרח התיכון. בהקשר זה, היה מרתק לראות איך בדיון מיוחד שערך הבונדסטאג לרגל 70 שנות ישראל, הוקיעו דווקא דוברים שנוהגים להדביק להם תווית של "ימין קיצוני" את הצביעות הגרמנית כלפי ישראל והביעו הבנה מציאותית יותר לעמדותיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו