באולם הכניסה ל"מוזיאון העבדות" בקייפטאון מוצגת בימים אלו תערוכת הצילומים "קולן של אלף נשים". התערוכה מציגה את סיפורן של נשים בדרום אפריקה הסובלות מאלימות ביתית, שהחליטו לשבור את קשר השתיקה האופף תופעה רחבת היקף זו, במדינה ששמה לה למטרה עליונה לפעול לשוויון ופיוס. אחת מכל ארבע נשים בדרום אפריקה חיה במערכת יחסים אלימה. אחת לכל שישה ימים נרצחת שם אישה בידי בן זוגה. 109 מקרי אונס (גם של גברים) מבוצעים מדי יום; קרוב ל־40 אלף בשנה. נשים ונערות מקומיות נמכרות כ"שפחות מין". נוסף על כך, לדרום אפריקה החדשה, שנבנתה על בסיס המאבק באפרטהייד, "מיובאות" אלפי נשים ממדינות שכנות כדי לספק את צורכיהם המיניים של עובדי מכרות ושל רבים אחרים. דרום אפריקה הפכה למרכז עולמי של סחר בבני אדם - כ"מדינת יצוא", "מדינת יבוא" או "מדינת מעבר" של כנופיות פשע, המתמחות בתחום נורא זה.
סבלן הרב של נשים הוא רק חלק מתחלואיה הרבים של המדינה החדשה. האלימות הכללית היא בממדים כמעט בלתי נתפסים: הנתונים הרשמיים האחרונים מדברים על 19 אלף מקרי רצח בשנה, אליהם יש להוסיף יותר מ־18 אלף ניסיונות לרצח. מספר ה"לבנים" הנרצחים אמנם קטן, בהשוואה למספר הנרצחים הכללי; אך בשל חלקם המצטמצם באוכלוסייה הכללית - בגלל הגירה מחוץ למדינה, ילודה נמוכה ו"ייבוא" המוני של מהגרים "שחורים" משאר מדינות אפריקה - יש המדברים על "רצח עם" מכוון. מדי שנה מבוצעים בדרום אפריקה 53 אלף מעשי שוד, ויותר מ־260 אלף פריצות - כעשירית מהן, כשהדיירים נמצאים בביתם.
מעל ל־55% מהאזרחים, יותר מ־30 מיליון איש, חיים מתחת לקו העוני - רבים מהן ב"התנחלויות לא רשמיות", בתנאי חיים נוראיים. רמת האבטלה היא הגבוהה בכל "היבשת השחורה": רשמית, אחוז המובטלים עומד על 26,7%, כלומר כ־6 מיליון איש, בעיקר צעירים, גם כאלו שסיימו 12 שנות לימוד בבית הספר. 39% מהמובטלים לא עבדו מעולם, ובקרב המובטלים הצעירים 60% לא עבדו מעולם.
על אלה יש להוסיף את הבצורת הקשה שפקדה את דרום אפריקה בארבע השנים האחרונות, וגרמה באזורים מסוימים למחסור נורא במים, הפוגע באדם, בחי ובצומח. מערכת הבריאות הכושלת מתקשה להתמודד עם אתגרי הרפואה הציבורית הגדלים, ועם התפשטותן של מחלות המוניות. וכמובן, השחיתות הנוראה במנגנוני הממשל השונים.
לנוכח המצב הקטסטרופלי, אין פלא שמפלגת השלטון, "הקונגרס האפריקני הלאומי", החליטה בוועידתה האחרונה, שהתכנסה בדצמבר, להמשיך באימוצה הרשמי של תנועת החרם האנטישמית על ישראל, ה־BDS, ולהורות לממשלת דרום אפריקה להוריד את דרג היחסים הדיפלומטיים עם ישראל לנמוך ביותר. אין עדיין ניתוק יחסים ועובדי השגרירות הישראלית אינם מגורשים, אך מדובר בהקצנה רעיונית של מדיניות חרם לאומית, שכבר ממומשת באופן מעשי בתחומים שונים. מפלגת "הקונגרס", שלחמה בהצלחה במשטר האפרטהייד, בין היתר הודות להפעלת מערך סנקציות בינלאומי, רואה לעצמה חובה לקדם את ה־BSD, כדי להיאבק גם ב"משטר האפרטהייד" הישראלי. מינויו של נשיא חדש, סיריל ראמאפוסה, במקומו של הנשיא המושחת ג'ייקוב זומא, והבחירות הכלליות שייערכו בשנה הקרובה, עלולים לשחק לידיהם של תומכי ה־BDS.
גובר הזעם של האוכלוסייה כלפי אוזלת ידה של מפלגת השלטון והשחיתות הרבה בשורותיה, וגוברים גם חילוקי הדעות וההתפצלויות בשורות "הקונגרס האפריקני הלאומי" - שהתבטאו לאחרונה גם סביב מותה של ויני מנדלה, רעייתו בעלת העבר הבעייתי של "אבי האומה", נלסון מנדלה. ראמאפוסה ייאלץ, ככל הנראה, ללכת לקראת השוליים הקיצוניים במפלגתו, בעלי הגישה השמאלית קיצונית, וישראל עלולה לשלם את המחיר. וכך, מפלגה שנאבקה בגזענות, תיכנע לאנטישמיות, במקום להבין שדווקא ישראל יכולה לסייע לדרום אפריקה החדשה להתמודד עם רבות מבעיותיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו