מארק צוקרברג, אחד האנשים החזקים והמשפיעים בעולם, נותר ללא מילים כשהסנאטור טד קרוז הפתיע עם שאלה לא צפויה: מדוע פייסבוק חוסמת ללא הרף עמודים המזוהים עם המפלגה הרפובליקנית, ובד בבד לא נוגעת בעמודי פייסבוק המזוהים עם המפלגה הדמוקרטית, גם כהם מפירים את חוקי הקהילה?
מדיניות החסימות של פייסבוק שנויה במחלוקת זה שנים. מה שאמור להיות "כיכר העיר" והתגלמות חופש הביטוי, הפך להבטחה בלתי ממומשת. פייסבוק, שאימצה בחום את חוקי התקינות הפוליטית, מזכירה יותר דודה בולשביקית השולחת את הילדים לשטוף את הפה במים וסבון. אלא שטד קרוז עזר לחדד את תחושות הבטן של רבים - זה לא רק שפייסבוק התפקדה לשורות מנגנון התקינות הפוליטית; פייסבוק בעצמה היא גוף פוליטי, מאוד פוליטי.
קשה עד בלתי אפשרי להתכחש לממצאים שטד קרוז העלה בשימוע בסנאט: פייסבוק סותמת פיות בקלילות של בלרינה כשמדובר במסרים מהימין, ובאותה דלילות מעלימה עין מול הפרות בוטות של ארגוני שמאל.
כדי להבין את עוצמת האכזבה, יש להיזכר בטקס הדלקת המשואות. בכל הערוצים המרכזיים ליוו את הערב הממלכתי פרשנים שלא חדלו מתעמולת "רק לא ביבי". הישראלי הממוצע ישב שבוי בסלון ביתו ונאלץ להקשיב להערות סרקסטיות בלתי פוסקות, בערב שאמור לאחד סביב 70 שנות עצמאות. התרגלנו לכך שכל מהדורת חדשות היא בבחינת הנדוס תודעה על ידי פאנליסטים צפויים בעלי נטייה פוליטית אחידה, שאינה מייצגת את הרוב; עדיין, העובדה שגם בערב כזה הם לא הצליחו להתאפק היתה מחפירה ממש.
אם נדמה היה ולו לפרק זמן קצר שהרשת הדיגיטלית היא המקום היחיד שבו יש לאזרח חופש להביע את דעתו או לשמוע דעות מגוונות, מתברר כיום שהמחטף של זירות הביטוי מתבצע גם שם - פייסבוק מתנהלת כעוד ערוץ תקשורת שמאלי, שסותם בעקביות פיות לימין.
כפובליציסטית המזוהה עם הימין, נחסמתי על ידי פייסבוק לא פעם. רצה הגורל, וימים אחדים לאחר השימוע של צוקרברג בסנאט נחסמתי שוב. עילת החסימה אינה ברורה או מפורטת; צוקרברג לא חייב לי הסברים, וגם לא לכם. כיכר העיר החשופה לשמש הפכה למרתף אפלולי שחוקי הענישה בו אקראיים ונטולי פשר. הסטטוס שבעקבותיו נחסמתי הפעם ביטא מסר של אחדות ויצא נגד גזענות עדתית ופילוג. מסתבר שהמסר נוגד את "רוח הקהילה" של פייסבוק, בעוד עמודים לא מזוהים (המנוגדים לחוקי פייסבוק) המכנים פוליטיקאים ישראלים מימין "נאצים", נותרים ללא פגע. ההבדל ביני לבין עמודים כאלה אינו נעוץ בעובדה שאני נשאתי מסר מאחד והוא מעלה מסרים אלימים, אלא בכך שהם מזוהים עם השמאל ואילו אני עם הימין. אינני היחידה; כמוני ישנם עוד חסומים.
מסע הציד נגד אושיות פייסבוק מהימין הוא בוטה, בלתי פוסק, דורסני, נטול בושה ואין לו מקבילה בצד השמאלי של המפה. האלטרנטיבה שרבים ציפו לה התגלתה כדבר והיפוכו - במקום ערוץ תקשורת מגוון ופתוח, מתבסס לנגד עינינו עוד מחטף של השמאל על חופש הביטוי וחופש הדעה. איזו אכזבה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו