מאמרו של שבתאי שביט, ראש המוסד לשעבר, ב"ידיעות אחרונות" ("מדרון חלקלק"), נע במשעול הצר של אמירות פסקניות, ולוקה במושכל הראשון של איש מודיעין: להטיל ספק כמעט בכל עובדה ומסקנה.
כקצין מודיעין לשעבר, לא האמנתי למראה עיניי. שאלתי את עצמי, מלא הערכה לפועלו של שביט, האם ראוי שראשי מוסד לשעבר ודומיהם, ישמיעו קביעות מדיניות, פוליטיות, כלכליות וחברתיות באופן כה פסקני מתוך תפקידם לשעבר, בלא סימן שאלה אחד למצער? במה סמכותם רבה על זו פלוני מבנימינה ופלונית מחדרה?
התשובה היא, שדווקא במדינה דמוקרטית פלורליסטית - שבה ישנה לדברי שבתאי "מדיה חברתית פרועה ואנשים אמביציוזיים שחלקם בעלי תכניות ציניות" - ראוי שיהיה מקום לכל דעה.
אפילו דעות כאלה - של אישים אנכרוניסטיים בידיעותיהם, חסרי אובייקטיביות מקצועית, מוגבלים ברוחב היריעה המדינית, מגמתיים פוליטית ומוטים בכושר שיפוטם - אינן מובילות למדרון תלול של אובדן. ההפך. ובלבד שלא יהיו כה נחרצים בצדקתם, ב"תובנותיהם" (ביטוי של שבתאי) ובאמירותיהם נטולות הספק. אמירות נחרצות כאלה נתפסות בקרב האזרחים כ"טוטליות", וכשהן נשמעות מפי אנשי ביטחון לשעבר, עם נימה צבאית סמכותית, הן מסוכנות, משום שיש בהן ממד "פשיסטי" משהו. כאמור: "הפוסל - במומו פוסל". צניעות לא תזיק כאן.
אך הנה המתכון להשתלטות הפשיזם על פי שביט: קח קמצוץ איומים, שסעים כיתתיים, מדיה חברתית פרועה ואנשים אמביציוזיים בעלי תכניות ציניות והרי לך "צלחת פטרי" המובילה לפשיזם. ה"תובנה" האחרת היא קביעתו שהאחראי למצב ולניצולו הוא נתניהו, ש"אינו מבין דמוקרטיה, אינו מוכן להגן עליה או להיהרג למענה" - ולא הנסיבות, האיומים והאילוצים האובייקטיביים שבהן מצויה המדינה על הריבוד החברתי והתפלגות הדעות השוררים בה.
"תובנות" חד משמעיות אלה של שביט מעניינות דווקא בשל הרושם ההפוך בציבור, שהסכנה לדמוקרטיה נובעת מאותו מיעוט של מחרחרי מדון מבית, שאינו משלים עם רצון הרוב כפי שבא לידי ביטוי בבחירות, בדמות קואליציה פוליטית מוצקה - כמעט תלכיד הומוגני - בישראל. "האמביציוזיים והציניים, המצוידים בתקשורת פרועה" נמצאים דווקא מנגד, והם מבקשים להחליף את השלטון לא בדרך הדמוקרטית אלא באמצעות מהומות והפיכות.
ואולי ה"תובנה" האמתית - רווית הספקות - היא הפוכה. אולי דווקא מצב "פרוע" זה מוביל לדמוקרטיה פעילה ותוססת ב"מעלה ההר" של מדינה בריאה, ולא ב"מורד התלול לפשיזם" של הציניים האמביציוזיים רואי השחורות, כטענת שביט.
ועוד "תובנה" שלו: נתניהו מוביל מדיניות "עם לבדד ישכון", ומצד שני, לטענתו - הוא בונה בריתות למכביר (ארה"ב והודו, למשל), ומצד שלישי, אבוי, גם אם נתניהו יצר קשרים חסרי תקדים, הבריתות שבנה לא תעמודנה במבחן האמת (כאילו אי פעם סמכנו על גאולה מצד כלשהו). כך, בתובנותיו הנחרצות, סתר שביט את עצמו לפחות שלש פעמים.
התובנות מזכירות אותו יהודי שלווה מפלוני צלחת וסירב להחזירה: "ראשית - לא לוויתי, שנית - הצלחת היתה שבורה, ושלישית - כבר החזרתי". לטעמי, דווקא סימני השאלה הם המדרגות ליצירה, לפלורליזם ולאופטימיות, ולעומתם התובנות של שביט, המשופעות בסימני קריאה, הם מסימני הפאשיזם. גם קצין מודיעין זוטר יודע זאת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו